דברי התורה כד

שטרא ואמר ליה נקיטת חמש שנין וכו' [ופרש"י דמשכיר אומר דדר בו חמש שנין] מהימן משכיר אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי בשטרא ואמר ליה פרעתיך פלגא ה"נ דמהימן אמר ליה הכי השתא וכו' ולפי הנ"ל מאי מקשה הגמרא דהכא ע"כ מיירי שיש עדים שירד בתורת שכירות דאל"כ נאמן שוכר במגו דלקוח וא"כ גבי שטר נמי אם יש עדים שפרע הלוה ואינם יודעים כמה ודאי ג"כ הלוה נאמן דפרע כולה כמו גבי שובר סתם וא"כ שפיר דמשכיר נאמן וצ"ע

סי' נ"ה סעי' א' (א) ואם קנו מיניה בב"ד חשוב ה"ז קנה אבל קנין אודייתא היכא דתלה בתנאי לא מהני עמ"ש בזה לעיל (סימן מ') ע"ש

(ב) והוא שלא יהא אנוס עש"ך (ס"ק א') והוא שיהיה אונס דשכיח ולא שכיח ע"ש ודוקא לענין ממון או כדומה מהני טענת אונם אבל לענין גטין אין אונס מבטל תנאי משום צנועות ומשום פרוצות כמבואר בריש כתובות ובגטין. וכן פסקינן באבן העזר (סימן קמ"ד) ועיין תוס' כתובות (דף ג' ד"ה וסברה) דהקשה תוס' דהא כאן מן התורה לא הוי גט רק משום צנועות ומשום פרוצות אפקעינהו רבנן לקדושין ה"נ הל"ל באם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש נמי יהא גט מהאי טעמא דזימנין דלא מת וסברה דמת ומעגנא וכו' ע"ש: ולפע"ד נראה ליישב קושית התוס' דהא מבואר באבן העזר סימן קמ"ד דקי"ל אין אונס בגטין כיון דלא התנה חוץ מאם יקרנו אונס ע"ש ולכאורה צריכים להבין מה מהני ועיין בית מאיר שם דהביא כיון דרצון חכמים שיהא גט וגם בעל מחל באונס דשכיח ולא שכיח והביא זאת בשם תשובת הרשב"א וזה שייך שפיר גבי אונס של תנאי התלוי בו דנוכל לומר משום דלא התנה מהני מחילתו ורצונו אבל גבי מת בתוך י"ב חדש אינו תלוי ברצונו משום הכי אינו גט ועיין

סימן נ"ו סעיף א' (א) שליש בזמן ששלישותו בידו נאמן עסמ"ע (ס"ק ח') דהביא בשם תשובת הרא"ש דאם נמצא מחק או גרר אחורי השטר נאמן השליש לומר דתנאי השלישית היה נכתב עליו ונמחק ועש"ך (ס"ק ו') דהקשה על הרא"ש אמאי נאמן השליש דהא אפילו היה שטר ביד המלוה נמי פסול כיון דהיה בו מחק אפילו לשטת הסוברים אפילו בשטר שאינו מקוים ואמר הלוה פרוע נאמן השליש והיא שטת נמוק"י שהביא הש"ך (ס"ק ה') ע"ש מ"מ הכא כ"ע מודים דמאן יימר באיזה זמן היה כשר דדלמא היה בו מחק מעיקרא ע"ש. משמע מלשון הש"ך דאם היה ידוע דבשעה שנתנו לו היה כשר או הלוה בעצמו מודה או ע"פ עדים נאמן השליש לשטת נמוק"י ולפע"ד נראה לי אף באופן זה אינו נאמן השליש ופסול השטר דלוה יכול לומר באמת כשמסרתי לו השטר היה כשר ואני לא, האמנתי לו דהא אף אם ימסור למלוה מה איכפת לן דהא באמת אני חייב ואח"כ כשפרעתי נזהרתי לכתוב עליו מחק או גרר ולא האמנתי בשום פעם לשליש ואין השליש נאמן ועוד נראה לי דלא דמי לשטר שאינו מקוים דנאמן השליש לשטת נמוק"י אם טוען הלוה פרוע דהתם כיון דשלישות עדיין תחת ידו כמקדם רק שאינו מקוים ולכך נאמן אבל הכא אף בשעה שמסרו לידו היה שטר בלא מחק והיה כח ביד השליש למסור למלוה מ"מ עתה שהוא עליו מחק או גרר א"כ יש קלקול בגוף השטר והוי כמו קרעים תחת ידו דאינו נאמן השליש כמו שליש שהוציא שלישותו מתחת ידו דהוי כאחר כנ"ל

סעי' ה' (ב) שליש שהושלש שטר בידו וכו'. עש"ך (ס"ק כ"ז ובקיצור הדינים שבסוף הסימן אות י"ז) דכתב בשטר מכר או מתנה דכתב בקנין אם אינו יודע מי הפקידו יתנו ללוקח או למקבל מתנה ע"ש ועיין בשטה מקובצת במתניתין מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו דהביא בשם הריטב"א דאפילו שטר מכר או מתנה דנכתב קנין לא אמרינן אותו שנכתב בו קנין זכה כיון שמונח ביד שליש ידים מוכיחות יש כאן שע"פ תנאים נטל קנין ע"ש נראה מזה דחולק על דין זה דהש"ך

סעי' ו' (ג) כיצד הרי ראובן שהשוה עצמו עם שמעון החייב לו שישלם לו על זמנים והפקיד השטר ביד לוי והתנה שאם לא יפרע לו זמן אחד יחזיר לו לוי שטרו ויגבה הכל בפעם אחד ולא פרע לו שמעון זמן אחד יחזיר לו לוי שטרו אע"פ שיודע שיהיה לשמעון טענות על זה כי לוי אין דיין בדבר רק שליש לכן יחזיר לראובן שטרו וקודם שיוציאנו מידו יאמר לפני עדים היאך בא השטר לידו ועל איזה תנאי ועדים יכתבו ויחתמו ויתנו הענין לשליש והוא ימסרנו לשמעון עט"ז דהקשה מאי מהני שעדים יכתבו הענין קודם שיוציא השלישות מתחת ידו דהא הוי מפי כתבם ע"ש. ולפע"ד נראה דלא קשה דהא לשליש יש כח כאשר יגזור כן יקום אף אם ישקר כמבואר בתוס' גטין (דף ס"ד) ע"ש ועש"ך (ס"ק א') דהביא בשם הרשב"א דיד שליש כיד בעלים ממש כ"ז שהשלישות בידו וא"כ הכא נמי היכי דאמר לעדים כתובו היכי הוי תנאי על שטר זה הוי כמו שאמר המלוה בעצמו כתובו כיון ששניהם עשו אותו שליש הוי כיד שניהם משום הכי מהני מה שאמר לעדים כתובו ולא הוי מפי כתבם כמו כל שטרות דעלמא כנלפע"ד ובזו סברא יש לתרץ מה שקשה לכאורה בהא דמבואר בב"מ (דף ל"ז) וכן פסקינן לקמן (סי' ע"ו) דשנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח הא פסקינן אי איכא דררא דממונא ובלא טענותיהם יש ספק לב"ד וליכא מרא קמא יחלוקו אף שאין החלוקה יכולה להיות אמת כמבואר בתוס' ב"ב בסוגיא דארבא ובנמוק"י פרק שנים אוחזין ואמאי פסקינן הכא יהא מונח אך לפי הנ"ל ניחא כיון דיד שליש כיד בעלים וספיקו של שליש כספיקו של בעל דבר לכן הוי כאלו בעל דבר בעצמו עשה הספק ולכך יהא מונח

סי' נ"ז סעי' א' אסור להשהות שטר פרוע בתוך ביתו עסמ"ע (ס"ק א') משום דכתיב אל תשכן באהליך עולה שמא יחזור. ויתבענו הנה מבואר בכתובות (דף י"ט ע"ב) דאסיר לשהות ספר שאינו מוגה יותר משלשים יום משום אל תשכן באהליך עולה ורש"י פירש ספר שאינו מוגה תורה נביאים וכתובים וכן כתב הרא"ש [וכתב הרא"ש דכל שכן דאסור להשהות גמ' או פוסקים שאינו מוגה יותר משלשים יום וכן פסק רמ"א ביורה דעה (סימן רע"ט) ע"ש] ולפי זה יש ליישב בהא דמבואר בשבת