דברי התורה כג

לומר היכא דמלוה הלוה בעצמו שייך קנס אבל אם הלוה ע"י שליח דלא שייך קנס אפשר לשיטת הסמ"ע מהני כתיבת על גביו כיון דלא שייך קנס דלא הלוה בעצמו אלא ע"י שליח ולתקוני שדרתיך ולא הוי לשליח לכלול הקרן עם ריבית

סי' נ"ג סעי' א' מי שיש לו שטר על חבירו במנה ואמר עשו לי שנים מחמשים חמשים אין שומעין לו. עש"ך (ס"ק א') הטעם איתא בש"ס ב"ב (דף קע"ב) דניחא לי' ללוה לפגום שטרא ולא יהא המלוה נאמן אלא בשבועה ע"ש, ועט"ז דהקשה דהא אפי' אם הלוה פורע מקצת חובו והמלוה רוצה להחליף שטרו והלוה רוצה שובר אין שומעין ללוה אלא מחליף אמאי יוכל הכא הלוה לטעון דניחא לי' לפגום שטרו ע"ש, ולפע"ד יש לתרץ קושיית הט"ז דודאי היכא דפרע מקצת חובו ומלוה רוצה להחליף ודאי ברירה ביד המלוה דמהיכי תיתי יקלקל שטרו וליתן לו שובר ולעשות שטרו פגום מש"ה הברירה ביד המלוה דממ"נ יהיה ללוה צד טובה דאם יכתוב לו המלוה שובר יפגום שטרו ואם יתרצה להחליף יהיה צד טובה ללוה שלא יהיה צריך לשמור שוברו מן עכברים אבל בנידון דידן אם ירצה המלוה לעשות שני שטרות של חמשים חמשים יהיה ללוה תרתי לרעותא דכל זמן שהוא שטר אחד אם יפרע מקצת ויתן לו שובר יפגום שטרו ואם יחליף יהיה טובה ללוה שלא יהא צריך לשמור שובר מן העכברים אבל אם יעשו שני שטרות של חמשים חמשים דלמא כשיפרע לוה למלוה חמשים לא יתן המלוה ללוה שטר של חמשים ויאמר אבדתי ויהיה זקוק הלוה לשמור שובר וגם השטר השני לא יהיה פגום דהא שטר בפני עצמו הוא ע"כ הדין עם הלוה ואין שומעין למלוה

סימן נ"ד סעיף א' (א) מי שפרע מקצת חובו אם רצה המלוה ב"ד יכתבו לו שטר וכו' ואם רוצה יכתבו שובר עש"ך (ס"ק ב') דהא דיש ברירה ביד המלוה דאם רוצה יחליף ואם רוצה יכתוב שובר הוא דוקא כשהגיע זמן הפריעון של כל השטר משום שהמלוה יכול לומר פרע שטרי ותו לא צריך מידי אבל כשלא הגיע זמן פרעון של כל השטר כגון שהשטר לשתי זמנים ופורע לו לזמן פרעון ראשון כה"ג הברירה ביד הלוה ומחויב המלוה להחליף השטר או לכתוב הפרעון על גביו אם ירצה הלוה ע"ש. ולכאורה קשה לי ממסכת כתובות (דף נ"ו) דהקשה הגמרא וסבר ר' יהודא דכותבין שובר והתנן ר"י אומר יחליף ולפי שטת הש"ך אפילו לר"י היה יכול להקשות דאף דר"י סובר באמת דכותבין שובר הוא רק טעם כדי שיוכל לכוף הלוה לפרעו והכא בכתובה היא תוך הזמן לא שייך זה כסברת הש"ך וכ"ע סוברים יחליף ועיין בתוס' שם ד"ה ר"י

סעיף ב' (ב) הבא לפרוע חובו ואמר המלוה אבד לי השטר הרי זה יכתוב שובר וכו' ואם טוען הלוה טענת ודאי ואומר ששטר אצלו ועתה הניחו בכיסו ישבע המלוה היסת שאבד השטר ואחר כך יפרע חובו ויכתוב לו שובר. ולכאורה קשה דהא מבואר תוס' כתובות (דף פ"ט) במקום שכותבין כתובה חיישינן שמא כתב לה אחר וא"כ מוכח דלפי דברי הלוה א"צ ליקח שובר נאמן לוה ואמאי פסקינן הכא אם טען דשטר תחת יד המלוה נאמן המלוה בשבועה והכא יש חשש יותר שהוא תחת ידו, ולפע"ד אפשר לתרץ דהא אנן קי"ל כותבין שובר מטעם מי שאבד שטרו יאכל הלה וחדי כמבואר במס' ב"ב (דף קע"א) ע"ש ומכח זה נמי תקנו אפילו טוען הלוה בודאי שיש תחת ידו השטר נמי נאמן מלוה דאל"כ מה הועילו בתקנתן דכל פעם יטעון הלוה כן, אבל סוגיא דכתובות אזלא למ"ד אין כותבין שובר שפיר בעל נאמן שמא יש לה כתובה אחרת ולפ"ז שפיר יתורץ קושיית הש"ך (ס"ק ד') על גידולי תרומה דשפיר הוי תביעת ממון וצריך מלוה לשבע ועיין

סעי ג' (ג) אמר המלוה אין שטרי עתה בידי כי הוא בעיר אחרת וכו' כשכותבין שובר אם זוכרין זמן השטר יכתוב שובר על שטר שזמנו כך וכך ואם אין זוכרין זמן השטר יכתבו סתם על סכום כך וכך ולא יכתבו זמן בשובר שמא איחרו עדים זמן הלואת השטר ונמצא לפעמים זמן השובר קודם לזמן השטר ויחזיר ויוציא שטר חוב המאוחר ויטרוף בו וכו'. עיין תומים שהביא בשם קצת פוסקים ובשם תשובת הרא"ש דסוברים היכא דכתב זמן בשובר ולפי זמן השטר פרעון של שובר הוא תוך זמנו של שטר יכול המלוה לומר דשובר זה הוא פרעון מחוב אחר דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו והקשה התומים א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם דתקנו לכתוב שובר בלי זמן מ"מ יוציא המלוה אח"כ שטר מאוחר בתוך הזמן ויכול לגבות לפי שטת הרא"ש הנ"ל, ולפע'"ד נראה ליישב קושית התומים דודאי היכא דמלוה אמר אבד שטרי וצריכים לכתוב שובר ועדים אינם יודעים זמן השטר וכתבו סתם שאמר המלוה אבד שטרי ופרע הלום שטר שסכומו כך וכך ודאי אם יבוא המלוה בשטר שהוא תוך זמנו ואמר הלוה פרוע והרי שוברו ודאי הלוה נאמן כמבואר (בסימן מ"א סעיף ד') היכא דנפל שטר חוב אפי' בתוך זמנו נאמן הלוה לומר פרוע ע"ש, א"כ מוכח דיותר יש סברא לומר פרוע בתוך זמנו מאשר נאמר דנפל מיד המלוה שטר כשר וא"כ ה"נ היכא דעדים כותבין דמלוה אמר אבד שטרי ופרע לוה וכותבין ללוה שובר בלי זמן א"כ אם יבוא המלוה אח"כ בשטר שהוא תוך זמנו נאמן לוה דשטר זה פרוע הוא ושקר דבר דאבד שטרי דודאי נזהר לשמרו אף שהוא תוך זמנו כמו (בסימן מ"א) אלא אמרינן שטר זה ודאי פרוע הוא ואין יכול לגבות, אבל היכא דלא כתב בשובר דאבד שטרי רק שפרע חובו יש לומר שפרע חוב בעל פה והי' בענין שהוצרך הלוה שובר כגון באומר לו אל תפרעני אלא בעדים וכדומה בזה י"ל דמלוה נאמן ששובר הוא על חוב אחר כיון דיש כאן חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו ועיין

סעיף ה' (ד) אם כתוב בשובר דינרי סתם מבטל כל שטר שיש לו עליו. לכאורה נראה דהה"ד היכא דבאו עדים שפרע על שטר חוב זה אבל אינם יודעים כמה אם כולה או מקצת ודאי לוה נאמן דכל השטר הוא פרוע וצ"ע בסוגיא דב"מ (דף ק"ג) אמר רב נחמן האי מאן דאוגיר ביתו לעשר שנין וכו' וכתב ליה