דברי התורה כב

(סימן מ"ו סעיף ל"ח) עד אחד החתום בשטר יכול לחזור בו ועיין בסמ"ע (ס"ק ק"ח) דעל זה לא אמרינן נחקרה עדותן בב"ד וא"כ שפיר יכול העד החתום בשטר לומר בפני לא נמסר דהשתא חוזר מגוף השטר יכול לחזור כש"כ דנאמן לומר בפני לא נמסר וממילא לא הוי שטר כיון שאינו חתום בו רק עד אחד

סעי' ו' (ב) הכותב כל נכסיו לשני בני אדם בעדות אחת והעדים קרובים לאחד ממקבלי מתנה ורחוקים מהשני הרי השטר פסול מפני שהיא עדות אחת אלא א"כ נסתלק אותו שהעדים פסולים לו מאותו ממון. עש"ך (סק"ו) דתמה מאד על דין זה וכתב דשטר אינו כשר רק אם נסתלק הקרוב קודם כתיבת השטר וגם על זה פקפק ע"ש. ולפע"ד י"ל דמחבר מיירי היכא דשמע מקבל מתנה דזיכה הנותן נכסיו ע"י העדים לקרוב ולרחוק ונסתלק הקרוב ואמר אין אני רוצה במתנה והא מבואר לקמן סימן רמ"ה סעי' י"א דמתנה בטל למפרע ואפילו שתק מתחלה בשעת הזכיה ואח"כ צוח ואמר אין רצוני לקבל המתנה ספק אי אמרינן הוכיח סופו על תחלתו או לא והוי הפקר ע"ש א"כ יש לומר ה"נ איירי דצוח מיד כששמע וממילא הוי הפקר דהוי כמו שנסתלק קודם כתיבת השטר ושפיר סובר המחבר דכשרים לרחוק ועיין בספר דברי משפט מזקני הגאון זצלל"ה מה שכתב בזה

(ג) ובעדות על פה בכי האי גוונא כשרים להעיד לזה שאינם קרובים עש"ך (ס"ק ח') שפי' מה שכתב בעדות ע"פ כשר היינו דוקא בכותב כל נכסיו לשני בני אדם וכה"ג דאין לעדים נגיעה משום קורבה אבל היכא שיש לחוש לנגיעה משום קורבה כגון שאין השטר מקוים ובאו עדים שהם קרובים לאחד ורחוקים מהשני לקיים השטר וכה"ג אף בעל פה פסולים ע"ש ודין זה של ש"ך צ"ע מר"ן גטין (דף ח') על הא דאמר רבא אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים לא קנה פסק הר"ן דאם קרוב הביא גט אשה בחוץ לארץ וכתב בו מתנת נכסים נאמן לומר בפני נכתב ובפ"נ לגבי אשה אע"ג דלגבי גופיה או לגבי אשתו אין תורת עדות כלל אבל לגבי קרוב נקרא עדות רק רחמנא פסליה ולאו משום דמשקר דאפילו משה ואהרן אינם יכולים להעיד א"כ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אפ"ה לגבי עדות קיום יש לומר דפלגינן דבורא דגלוי מלתא בעלמא היא אם כן אמאי פסק הש"ך דאם יש לחוש לנגיעה משום קורבה כגון שאין השטר מקוים ובאו עדים שהם קרובים לאחד ורחוקים מהשני לקיים השטר אף בע"פ פסולים הא הר"ן פסק דגבי קיום יש לומר דפלגינן דבורא דגלוי מלתא בעלמא היא אח"כ מצאתי בספר דברי חיים מדודי הגאון זצלל"ה שהקשה כן

(ד) בית יוסף בסימן זה הביא ירושלמי דפרק אשה שנתארמלה דעד אחד בכתב לאו כלום ומה שאמר אמימר עד אחד בכתב ועד אחד בע"פ מצטרפין איירי דשנים חתומים רק על עד אחד יש קיום ועל השני אין כאן קיום ולכאורה צ"ע כיון דעל השני אין כאן קיום א"כ אינו נשאר רק עד אחד ובעד אחד בשטר סובר הירושלמי דלא כלום היא ולפע"ד נראה לבאר דברי הירושלמי טעמא דעד אחד בשטר לא מהני דבעינן דומיא דספר מקנה וא"כ הוי כמו מפי כתבם כמו שמבואר בתוס' כתובות (דף כ' ד"ה ור"י) וא"כ יש לומר היכא דחתם על השטר שני עדים דאין צריך קיום רק מדרבנן ומבואר לעיל (סימן מ"ו סעיף ז' בהג"ה) דעדי קיום נוכל לקיים אף מפי כתבם ע"ש וא"כ הכי נמי דאינו חסר רק קיום אפשר לומר דמש"ה מהני עד אחד אף דהוי מפי כתבם כיון דאינו חסר רק קיום מדרבנן ובדרבנן מהני אף מפי כתבם ועיין

סי' נ"ב סעיף א' (א) אבל כלל קרן עם רבית פסול מפני שיבא לגבות בו הרבית עש"ך (ס"ק ב') דפסק דאם כותב המלוה קודם שנראה פסולו בב"ד כמה הוא הרבית מהני ע"ש ולכאורה קשה לי מתוס' ב"ק (דף ל') דתוס' הקשה על דברי חכמים דאמרי גובה קרן מנכסים משועבדים דהא העדים פסולים וכתב תוס' דאין לומר דכלל קרן עם רבית והעדים לא ידעו מזה דא"כ שטר פסול דדלמא יגבה קרן עם רבית כמו גבי מוקדם דפסול אפילו מזמן שני גזרה שמא יגבה מזמן ראשון וה"נ כן. ולפי דברי הש"ך י"ל דאיירי דמלוה כתב על השטר כך וכך היא רבית והעדים לא ידעו מזה בשעת כתיבת השטר ומהני לפי דברי הש"ך וצריך עיון

(ב) מיהו אם חייב מודה צריך לשלם לו הקרן משמע מדברי רמ"א הקדושים דדוקא אם חייב מודה (ושילם) [חייב לשלם] מעצמו אבל אין לו דין שטר כלל אפילו נגד בני חורין ויכול לומר פרעתי ולכאורה צריכים להבין דהא (בסימן מ"ג סעיף ז') איתא שם שני דעות אם שטר מוקדם פסול לגמרי אפילו נגד בני חורין ע"ש והכא משמע דפסול לגמרי אפילו נגד בני חרי ורבית דמי למוקדם כמו שכתב תוס' ב"ק (דף ל') ע"ש ובתוס' ב"מ ולפע"ד יש לחלק דהתם גבי מוקדם הפיסול לא נעשה רק נגד לקוחות מש"ה פסק המחבר דאינו פסול רק נגד משעבדי אבל הכא דאם כלל הקרן עם הרבית הפיסול היא אפילו נגד בני חרי שיבא לגבות רבית משום הכי פסק הרמ"א בפשיטות דפסול לגמרי אפילו נגד בני חרי ויכול לטעון פרעתי אך בש"ך (ס"ק ד') הביא בשם ר"י נראה דמדמה לגמרי רבית למוקדם וצ"ע

(ג) בש"ך (ס"ק ג') משמע אפילו ברבית מן התורה היכא דכלל קרן עם הרבית ועדים יודעים מזה אפ"ה עדים אינם פסולים לשטת תוס' ורא"ש ע"ש ולפע"ד י"ל בזה דודאי עדים פסולים מטעם דהם חתמו על השטר בשקר דהא בזה השטר גובה מלוה ג"כ רבית מלקוחות ורבית אינו חייב דוקא גבי רבית מפורש באמת אינו גובה רבית רק משום דלא תשימון ולעדים לא משמע להו לאינשי אבל גבי כולל קרן עם רבית יגבה שלא כדין ועיין. אחר זמן רב ראיתי בספר ישועות ישראל מהגאון אב"ד דקוטנא שהקשה ג"כ על הש"ך מהאי טעמא

(ד) מיהו אם המלוה הלוה ע"י שליח והשליח עשה שטר וכלל קרן עם רבית גובה הקרן מ"מ דאמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי לכלול הקרן עם הרבית עש"ך (סק"ה) דזה דוקא לשטת י"א דסוברים גבי כלל קרן עם רבית דאפילו חייב מודה אין צריך לשלם אבל לשטה ראשונה דסובר אם חייב מודה דצריך לשלם אין חילוק אם המלוה בעצמו הלוה או ע"י שליח ע"ש ולפע"ד נראה אפילו לשטה ראשונה יש חילוק בין הלוה בעצמו או ע"י שליח לפי סברת הסמ"ע (ס"ק ב') דפירש דמשום הכי לא מהני אם יכתוב על גביו משום קנס דנכתב בפסלות וכן פירש סמ"ע לעיל (סימן מ"ג ס"ק י) ע"ש וא"כ לפי זה יש