דברי התורה כא

ניחא כיון דאין נאמנות בשטר א"כ אפילו בגוונא דאינו חב לאחריני ג"כ אין המלוה גובה אלא בשבועה וא"כ אין חובו ברור דאם לא ישבע אין גובה וא"כ לא חל עליו מתחלה שעבודא דר"נ אבל אם יש בו נאמנות אף דלוה טוען פרוע ג"כ גובה המלוה חובו כיון שיש בו נאמנות וחוב ברור וחל עליו שעבודא דר"נ הלכך מלוה ראשון גובה אף שמלוה שני טוען פרוע אבל גבי מוכר שט"ח שיכול למכור אף חוב שאינו ברור כמו כתובה וכדומה הלכך צריכים לטעם דמוכר נאמן כיון שיכול למחול אבל מבלעדי זאת לא היה המוכר נאמן ולפ"ז נדחה ראיית הש"ך שהביא ממוכר שטר חוב ובאמת סברת הש"ך שהביא ראיה ממוכר שט"ח נוכל לומר דאזיל לשטתו דסובר לקמן (סימן פ"ו ס"ק י"א) אף בחוב שאינו ברור שייך שעבודא דרבי נתן ולכך הביא לפי שטתו שפיר ראיה ממוכר שט"ח ועיין

(ב) אם אין לו לפרוע אלא מזה. עש"ך (ס"ק ב) דכתב אע"ג דרבי נתן מיירי אפילו בדאית לי' נכסי' מ"מ הכא כיון דאית לי' פסידא ללוה הוי בכלל אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין, ולקמן (ס"ק ח) מסיק הש"ך אפי' הי' לו נכסים בשעת הודאה ואח"כ לית לי' נכסי אינו נאמן ע"ש, ולכאורה צע"י דהא (בס"ק ג') כתב הש"ך דמש"ה לקמן (סי' קכ"ו סעיף י"ד) כתב המחבר היכא דאית לי' נכסי' לנותן נאמן הנותן לומר שטעה דודאי קושטא קאמר דמפסיד עצמו וכן כתב לקמן (סימן קכ"ו) ע"ש ולפי סברא זו ממילא ה"נ היכא דקאמר אמנה או פרוע ואית לי' נכסי' ואח"כ אשתדפו או נתקלקל הל"ל ג"כ ודאי קושטא קאמר ואמאי כתב הש"ך אפי' הי' לו נכסים בשעת הודאה כיון דהשתא לית לי' אינו נאמן וצע"י

סימן מ"ח (א) סופר שכא לכתוב טופסי שטרות כדי שיהיו מצויים אצלו הרשות בידו ויכול לכתוב הכל שם הלוה ומלוה ומעות רק שיניח מקום הזמן שלא יהי' מוקדם. עש"ך (ס"ק א), ונראה אם צוה הלוה לסופר לכתוב הכל אפילו הזמן נמי אין לסופר רשות לכתוב הזמן שלפעמים אין העדים מדקדקין ולא ידעו שהוא מוקדם כמבואר ברשב"א גטין (דף כ"ו) בסוגיא דהכותב טופסי גטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן דכתב הרשב"א לכאורה מקום הזמן אמאי צריך שיניח הא עדים לא יחתמו ותירץ די"ל לפעמים משתלי העדים ויחתמו והביא בשם ירושלמי ע"ש ולכאורה צ"ע מסוגיא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול ור"ש מכשיר בגט והקשה תוס' אף דר"ש סובר משום שמא יחפה ליתא דזנות לא שכיחא ומשום פירות נמי ליכא כיון דנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות מ"מ ליחוש דלמא נכתב בלילה והקדימו הזמן ותירץ תוס' דלעולם אי העדים חותמין כשרואין שהקדימו הזמן אלא א"כ יודעים שביום הכתיבה נכתב ע"ש וזה התירוץ שייך ג"כ הכא הגם דמרגישין העדים שהוא מוקדם מ"מ ליחוש דלמא לפעמים משתלי העדים או יטעו וסוברים שאין זה מוקדם ויחתמו והדרא קושיית תוס' לדוכתא וצ"ע

(ב) ויכול לכתוב הכל רק שיניח מקום הזמן המחבר פסק כשטת תוס' דבשטרי ממון יכול לכתוב הכל אפילו תורף ובגיטי נשים אפילו טופס נמי לא כמבואר בסוגיא דגיטין (דף כ"ו), ולענין שטר שחרור אי שרי לכתוב טופס כתבו תוס' בסוגיא הנ"ל דמותר לכתוב טופס מדקתני לעיל בג' דברים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים ולא קתני בארבעה ש"מ דבשחרור מותר לכתוב טופס, ורשב"א גיטין פליג על התוס' וסובר דבשחרור נמי אסור לכתוב טופס, ומה שהביא תוס' ראי' אינו ראי' דמלתא דאיתא בקדושין לא קתני לעיל, ולפע"ד נ' דתוס' אזיל לשיטתו ורשב"א אזיל לשיטתו דתוס' סברי דגבי גט אינו רשאי לכתוב טופס ואם כתב אפי' בדיעבד פסול דגזרינן טופס אטו תורף כמו שסוברים כמה פוסקים כמבואר בריש גיטין באותה סוגיא הילכך שפיר מביא תוס' ראי' דבשחרור מותר לכתוב טופס דאל"כ אמאי לא קתני לעיל בארבעה דברים שוה וליכא לתרוצי דמלתא דאיתא בקידושין לא קתני דהא מילתא ודאי ליתא בקדושין דהיאך תוכל לומר בקדושין אם כתב טופס פסיל השטר קדושין היאך נוכל להתיר אשת איש לעלמא משום גזירה טופס אטו תורף א"כ אמאי לא קתני לעיל בארבעה אלא ש"מ דבשחרור מותר לכתוב טופס, אבל הרשב"א אזיל לשיטתו דגבי גט נמי בדיעבד אם כתב טופס כשר רק לכתחילה אסור מש"ה פסק הרשב"א דגבי שחרור נמי אסור לכתחילה לכתוב טופס והאי דלא קתני לעיל בארבעה דמלתא דאיתא בקדושין לא קתני דגבי קדושין נמי לכתחילה אסור לכתוב טופס כמו גבי גט מש"ה לא קתני אבל לעולם גבי שחרור נמי אסור לכתחילה לכתוב טופס ונכון הוא לפע"ד

סי' מ"ט סעיף ח' במה דברים אמורים כשאין משולשים לא בשטר ולא בשובר אבל אם משולשים בשטרות ולא בשובר על בעל השובר להביא ראיה לכאורה קשה הא מבואר בסמוך (סעיף טית) דאם השטר משולש ואין השובר משולש דשובר כשר ואינו גובה מאחד מהם וכן הקשה בט"ז ע"ש ולפע"ד נראה דלא קשה דהא גבי לוה שפיר מהני אף דמשולש בשטר ואין משולש בשובר כיון דע"כ שובר נכתב על אחד מהם שמשולש דאל"כ אמאי צריך לשובר דהא אחר אין יכול להוציא שטר חוב עליהם וא"כ ע"כ נכתב על שטר משולש ושפיר שובר כשר ואין גובה משום אחד מהם אבל הכא הוא להיפוך דשני יוסף בן שמעון הם המלוים וקי"ל הם מוציאין שטר חוב על אחרים אף בלא משולשים ושפיר הוא הדין היכא דמשולש בשטר ואינו משולש בשובר כיון דלא נכתב בשובר כמו בשטר אינו שובר על שטרות אלו ולכך על בעל השובר להביא ראיה ולפ"ז יש לומר אפילו קנה יוסף בן שמעון אחד השטר הלז מחברו נמי גובה שני שטרות דאוקמיה השני שטרות בתוקפם ושובר נכתב על שטר אחר ועיין

סי' נ"א סעיף א' (א) עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה בלא קנין מצטרפין וכו' ואם אותו שמעיד בע"פ אמר בפני נמסר השטר הוי כשטר גמור לגבות בו ממשעבדי. הג"ה ודוקא וכו' אבל אם לא נמסר רק בעד אחד וכו' אינן מצטרפין לטרוף ממשעבדי עב"י דכתב דאם עד אחד בשטר אמר לא נמסר השטר בפני לא הוי שטר ונאמן רק אם העד אינו בפנינו אמרינן מסתמא עשו כהוגן ונמסר ג"כ בפני עד השני וצריכים להבין דהיכי נאמן לבטל השטר כיון דאמרינן מסתמא עשו כהוגן ונמסר ג"כ בפניו וכן האריך התומים והניח בצ"ע ולפע"ד י"ל דשפיר כתב הב"י דהא מבואר לעיל