דברי התורה יט

מבני חרי חיינו אם הלוה טוען פרעתי אבל אינו יכול לטעון לא היה דברים מעולם עיין סמ"ע (ס"ק ט"ו) ועש"ך (ס"ק י"ד) דאף לשטת הפוסקים (בסי' מ"ג ס"ק י"ב) גבי שטר חוב מוקדם דפסול לגמרי ויכול לטעון להד"ם מכל מקים מודים הכא דאינו יכול לטעון להד"ם מטעם שכתב רבינו יונה כיון שנתנה עדות זו להכשיר אלו מלאוהו בקרובים או בחזרת דברים עכ"ל. ולכאורה צ"ע דברי הש"ך דהא גבי מוקדם כתב הש"ך לעיל (סימן מ"ג ס"ק י"א) דאם המלוה בעצמו כתב עליו הזמן קודם שנראה בב"ד השטר כשר ע"ש וא"כ מאי תירץ הכא. ודוחק לחלק דשם כתב רק לשטת המחבר דאמאי מהני הכא הכשיר והתם לא מהני] אך אפשר לומר דכוונתו דהתם איירי באופן דאין יכול לכתוב בשטר דמיירי ששטר נכתב מכל צדדיו כמו שכתב הש"ך (סימן מ"ג) הנ"ל אבל היכא דיכול לכתוב באמת אינו יכול לטעון להד"ם אף לשטת הש"ך דסובר לשטת רמ"א יוכל לטעון להד"ם היינו דוקא היכא דאין יכול לתקן אבל אם יכול לכתוב עליו אין יכול לטעון להד"ם ועיין. ועוד נ"ל לתרץ דהכא שאני דאין יכול לטעון להד"ם משום דאין צריך לעשות דבר חדש בשטר רק לתקן העיוות שלא יהי' יכול להזדייף במלאוהו בקרובים או בחזרת השטר משום הכי מהני הכא דאין יכול לטעון להד"ם לכ"ע אבל גבי מוקדם (דסימן מ"ג) דצריך לעשות דבר חדש בשטר לשנות הזמן ע"כ לכמה פוסקים יכול לטעון להד"ם

סי' מ"ו סעיף א' (א) המוציא שטר חוב על חברו כל זמן שלא נתקיים יכול הלוה לומר מזויף הוא וכו' ואפילו אם הלוה מודה ואומר אמת שאני צויתי לכותבו אבל פרעתי או אמנה היא או כתבתי ללות ועדיין לא לויתי וכל כיוצא בזה הואיל ומפיו נתקיים הרי זה נאמן וכו' עש"ך (סי' פ"ב ס"ק ב') שכתב אפילו טוען הלוה שאמנה הוא ועדים יודעים מזה א"כ לפי דבריו העדים רשעים אפ"ה נאמן משום מגו. ובקצות החושן שם תמה על הש"ך כיון שאמר שעדים יודעים מזה דהוי אמנה א"כ עושה העדים רשעים דחתמי דעשו עולה והוי מגו במקום עדים ואינו נאמן והביא ראיה מעובדא דנהר פקוד ועיין שם מה שתירץ ולפע"ד נראה ליישב קושיית קצות החשן דהכא אף דאנו לא מהימנינן ליה דעדים יודעים מזה מ"מ גוף הדבר שאינו חייב למלוה שהוא אמנה שפיר נאמן במגו ולא דמי לנהר פקוד בב"מ (דף פ"א) דאמר דהלך באורחא דנהר פקוד מיהו ליכא מיא דכיון דמודה דהלך שם רק אמר דאין שם מים דאנן סהדי דיש שם מים ופושע הוא ולא מהני מנו אבל הכא הלוה אומר שני דברים אחד שהוא אמנה ושני דעדים יודעים מזה נהי דלגבי העדים אינו נאמן דמשוה אותם רשעים מ"מ גוף הדבר שהוא אמנה ואינו חייב נחמן ושפיר דברי הש"ך

סעי' ד' (ב) אין מקיימין שטרות אלא בשלשה מפני שהוא דין ואם קיימו בשנים לא הוי קיום ויש מי שכתב מאחר שנהנו שהרב התופס ישיבה מקיים ביחידי מנהג כזה מבטל הלכה. וכן המנהג פשוט במדינות אלו ונ"ל הטעם דסבירא לן דקיום שטרות דרבנן דיחיד מומחה דינו כג' הדיוטות וכו'. ועש"ך (ס"ק ט') אא כרוב הפוסקים דסברי דאפילו אם טוען הלוה בפי' הא אפ"ה לא בעי קיום מדאורייתא ודבר זה תמוה מאד דהא מבואר באבן העזר (סי' קמ"א סעיף נ"ג) שליח המביא גט במקום שאין צריך לומר בנו"ן דהיינו בארץ ישראל נותנו לה ונשאת בו ואם בא הבעל וערער לא גרשתי ומזויף הוא תצא והולד ממזר ולשטת הש"ך אמאי תצא דהא מסיק הש"ך דאפילו אם טוען בפירוש מזויף, מ"מ אין צריך קיום רק מדרבנן וכן תמה הבית שמואל בסימן הנ"ל וכן תמה התומים דלפי דברי הש"ך אינו אלא ממזר מדרבנן ע"ש. ולפע"ד יש לחלק דהכא גבי שטרות אפילו אם הלוה טוען בפי' מזויף מ"מ יש סברא לומר דשטר כשר הוא דלא חציף אינש לזייף ולעשות שטר שקר דהא כל פעולותיו רק לגבות מלוה עצמו ומסתמא אם יבא לגבות מלוה יעשה כל תחבולות ויברר ששטר מזויף הוא ע"כ יש סברא לומר דלא חציף לזייף לכן פסק הש"ך דאפילו טוען הלוה בפי' מזויף אין צריך קיום רק מדרבנן (כמו שכתב תוס') אבל גבי גט דאינו עשוי רק להפקיע מיד בעלה וכל היכא דראה הגט אפילו אינו מקיום בא"י מותרת לנשואין וא"כ אם אין הבעל בפנינו או מי שמכחיש אותה שפיר יש לחוש למזוייף מש"ה אי אתא בעל אח"כ וערער שפיר חוששין לטענתו ואם אינה מקיימת את הגט אוקמיה אשה אחזקת אשת איש וע"כ תצא והולד ממזר דאורייתא וקצת דומה לזה חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דוקא בפני בעלה אבל שלא בפניו מעיזה

(ג) אע"ג דאין יחיד מומחה בזמן הזה מ"מ לענין קיום שטרות דרבנן יש לסמוך עליו כן נ"ל טעם המנהג ונראה מ"מ דוקא באו עדים ואמרו שראו שיחיד מומחה קיים השטר או שלוה מודה לענין בני חורין אבל בלא זה לא מהני אף דהוא כיחיד מומחה מ"מ לא יקום עד אחד באיש אמר רחמנא וצ"ע. ואפשר לומר דגם זה נכלל בתקנת המנהג דכתב רמ"א דרב התופס ישיבה יהא נאמן על כך שקיים את השטר

סעי' ז' (ד) ואין מקיימין את השטר משטרות אחרות אלא משתי שטרות של שתי שדות ולכאורה יש להסתפק היכא דהוי שטר של שדה אחת ויש ג"כ עד אחד על קיום אי מהני כמו שתי אומדנות דהוי שתי שטרות וה"נ כן. ולכאורה יש סברא דמהני לענין קיום דהא קי"ל עד אחד כשר ועד אחד מעיד בגדלו מה שראה בקטנו מהני לענין קיום ואם שנים העידו בגדלן מה שראו בקטנן לא מהני וכש"כ הכא דמהני אפילו שתי שטרות ושתי שדות ודאי שטר של שדה אחת של שלש שנים ועד אחד ודאי ג"כ מהני

סעי' י"ג (ה) שנים שחתומים על שטר ומת אחד מהן צריך שנים מן השוק להעיר על חתימתו ואין העד החי יכול להצטרף עם אחר להעיד על חתימתו של המת שא"כ יצא שלשה רביעית הממון על ידו ואם לא נמצא אלא ע"א עם זה העד החי כותב חת"י בפני עדים אפילו על החרם ומשליכו בב"ד עד שיוחזק כת"י בב"ד (הג"ה) וכ"ש אם היו עדים לקיים חתימת החי. לכאורה משמע מלשון רמ"א דהיינו דוקא אם יש שני עדים אבל עד אחד כיון דהוא צריך ג"כ על חתימתו לא מהני אף אם העד מן השוק מעיד קודם על חתימתו ג"כ לא מהני ובנימוק"י ב"ב (דף נ"ז ע"א) מבואר להיפוך דאם עד אחד מן השוק מעיד קודם על חתימתו אף שהעד החי אח"כ מעיד ג"כ על