דברי התורה יח

מתנה סובר הש"ך (ס"ק כח) דשטר מאוחר נמי פסול ע"ש, מ"מ היכא דכתוב בשטר זמנו בשבת או בעשרה בתשרי כשר אפי' בשטר מקח ומתנה דשפיר אמרינן דשטר מאוחר הוא ובכה"ג הוי כמו דפירשו איחור כיון דאנן ידעינן דלא בזמנו כתבונהו, וכן מוכח ממס' ב"ב (דף קע"א) דר"י סובר דשטר מאוחר פסול, מ"מ היכא דכתוב בו זמנו בשבת כשר מטעם הנ"ל, ולפ"ז שפיר הביא המחבר דין זה דיכול לומר אישתבע לי דלאו מוקדם היא ונפ"מ לענין שטר מקח ומתנה דאי מוקדם הוא פסול לגמרי אפילו לשיטת המחבר וכן פסק התומים ועי' אורים (ס"ק י"ח) ע"ש, שפיר כתב המחבר דאי אמר אישתבע לי דאינו מוקדם צריך לשבע כיון דאיכא ריעותא שזמנו בשבת או ביוד בתשרי כמבואר בסמ"ע (ס"ק כ"ה) ע"ש, ולפ"ז לא קשיא נמי מה שהקשה הש"ך (ס"ק ל"ג) ממנ"פ אי טוען שפרעו וישבע לי בלא"ה צריך לשבע ואי אינו טוען שפרע ישלם לו, ולפי הנ"ל ניחא דהוא רוצה לבטל המתנה אי המקח מכח טענת מוקדם ושפיר צריך לשבע כיון דאיכא ריעותא דזמנו כתוב בשבת

סימן מ"ה סעי' ב' (א) ראש ב"ד שהי' יודע ענין השטר וקרא לפניו הסופר שלו הואיל והוא מאמין אותו ואימתו עליו הרי זה חותם השטר אעפ"י שלא קראו הוא בעצמו וכו' ואם אינם מבינין לשון השטר יתרגמו להן הקוראין והם חותמין. עש"ך (ס"ק ג') דכתב על מה שהביא ב"י באבן העזר (סימן ק"ל) אף בגט היכא דאין העדים יכולים לקרות אחרים קוראין לפניהם ומותרין לחתום. מ"מ היכא דאין מבינים לשון הגט פסול מטעם דהוי כעד מפי עד, דאל"כ מאי מקשה הגמ' גיטין (דף י"ט ודף י"א) והא לא ידעי למקרי לימא דיתרגמו אחרים להם וקמ"ל דמהני אלא ודאי שמעינן דזה לא מהני, וכתב בש"ך דודאי בגט כיון דמועיל היכא דקוראין לפניהן הה"ד אם יתרגמו להם אבל בשאר שטרות סובר רשב"ג דאין רשאין לעשות כן ושפיר מקשה הגמ' ע"ש, ולכאורה צע"י דברי הש"ך דהא בדיעבד אף רשב"ג מודה דכשר לכמה פוסקים אפילו אינו יודע לחתום (כמבואר ברמ"א (סעיף ד) ע"ש ואף להפוסקים דפסלי לקמן גבי אינם יודעים לחתום אבל אינם יודעים לקרות כולי עלמא מודים דכשר בדיעבד כמבואר בש"ך (ס"ק ה') ע"ש ולפ"ז שפיר הביא ב"י ראי' אמאי הקשה הגמ' והא לא ידעי למקרי, ואין לומר דבשאר שטרות לא הכשיר רשב"ג הני מילי לכתחילה אבל בדיעבד כשר לרשב"ג כמו באינם יודעים לקרות אלא ודאי באינם יודעים לקרות ומבינים לשון הכתב גם בגט פסול מטעם דכתב ב"י דהוי כעד מפי עד

סעיף ה' (ב) מקום שנהנו שסופר חותם ע"פ עד במכירת קולמס וכו' אם קבלו בני העיר לעשות עדותו כעדות העד כשר וכו' ואי איתנהו לסהדי קמן וקים לן בהו דלא ידעי למקרי אי אמרי אקרינן למאן דידע למקרי סמכינן עלייהו ואי לא אמרי הכי דייקינן בסהדותייהו על פה אי מכווני אשטרי מקיימינן להו עסמ"ע (ס"ק י"ב) דכתב דוקא בסתם אבל אי אמרי בפירוש דלא קראו ולא יהבי למאן דידע למקרי פסול אפילו אי מכווני אשטרא ועש"ך סקי"א דחולק על הסמ"ע ופסק אפילו אמרי בפירוש דלא קראו ולא יהבי למאן דידע למקרי מ"מ אע"פ שלא היה להם לחתום מ"מ כיון דמכווני אשטרא השטר כשר ע"ש. ובתומים תמה לשיטת הש"ך אמאי הקשה הגמ' גטין (דף י"ט) אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל מגבינא ביה ומקשה הגמרא והא לא ידעי למקרי ותירץ הגמ' בדידעי למקרי. ולשיטת הש"ך מאי מקשה הגמ' דהא אם מכווני אשטרא כשר אף שלא קראו השטר ע"ש. ולפע"ד יש ליישב קושיית התומים דהא צריכים להבין תירוץ הגמרא דידעי למקרי מ"מ שטר הבא לפנינו אמרינן מסתמא אינם יודעים א"כ לא הוי מוכח מתוכו דפסול כמו שהביא השיך (סימן מ"ד ס"ק ד') שאין למדין משיטה אחרונה אפילו אמרו עדים שלא הרחיקו שיטה אחרונה מ"מ אין לו דין שטר כיון שאין מוכח מתוכו ע"ש וה"נ אף שהעדים או אומרים דיודעין למקרי מ"מ אינו מוכח מתוכו ופסול אלא ע"כ צריך לומר דהגמרא מיירי דאנן ידעינן דעדים יודעים למקרי ושפיר הוה מוכח מתוכו ולפ"ז נוכל לומר בשלמא בכל שטר הבא לפנינו אמרינן מסתמא יודעים עדים למקרי ושפיר הוה מוכח מתוכו אע"פ שהעדים אומרים שלא קראו השטר כשר כיון דמכווני אשטרא אע"פ דעשו שלא כדין שלא קראוהו השטר בשביל זה לא נפסל כשטת הש"ך אבל התם גבי שטר פרסאה סתם ישראל אינו יודע לשון פרסי הלכך צריך הגמרא לתרץ דידעינן בבירור שהעדים מבינים לשון פרסי וכן מה שהקשה משטר פרסאה דמסרינן נהליה בפני ישראל נמי לא קשה כיון דלא חתמי וגם לא קראו ליכא עדי מסירה

סעיף ו' (ג) ידקדקו העדים שלא ירחיקו מהכתב רוחב שני שיטין ואם הרחיקו שני שיטין פסול וכו' אפילו טייטוהו בדיו פסול שלא יאמרו חתמו על הטיוטא ולא על עיקר השטר עסמ"ע (ס"ק י"ד) דאפילו בשריטות פסול וע' ש"ך (ס"ק י"ג) דאפשר דבשריטות כשר ע"ש ועיין לקמן (סימן מ"ו סעיף ל"ב) הרחיק הקיום מהשטר שטה אחת או ב' שטין או יותר ומלא כל הריוח שריטות דיו כשר ואין חוששין לב"ד שקיימו על השריטות אלא על גופו של שטר ויש אומרים שחוששין לכך ע"ש ועש"ך (ס"ק פ"מ) דרא"ש נמי ס"ל דכשר אך מתוס' משמע דר"י פליג הלכך שטה אחת מטוייטת פסול דקי"ל כר"י ע"ש ולענין דינא עיקר כרמב"ם דכשר עכד"ק. ולכאורה קשה מאד אמאי אמרינן עדים אטיוטא חתמי מה שייך ענין חתמו דהא ניכר שאין בו רק נקודות או שריטות וכן הקשה הש"ך (סי' מ"ו שם) וכן הקשה תורת חיים ע"ש. ולפע"ד נראה ליישב דהא עדות מסורה לכל אפילו לעמי הארצות כמבואר בלשון רשב"ם ב"ב ע"ש לפ"ז יש לומר מש"ה אי איכא טיוטא בין גופו של שטר לעדים פסול דלפעמים יש עדים דסוברים כיון דיש טיוטא בין חתימתם לשטר רשאין לחתום אע"פ שאין יודעים גופו של עדות דהם סוברים דבשטר זה לא יגבה כלל משום הכי תקנו דשטר פסול אע"פ שהעדים הם צורבי מרבנן דלא פלוג וזה פי' הגמרא סהדי אמרינן אטיוטא חתמי בשביל טיוטא סוברים דשטר זה אינו ראוי לגבות בו ולפ"ז יש לומר דגבי ב"ד דאנן פסקינן דלא חיישינן לב"ד טועין אפילו יש טיוטא בין אשרתא לחתימת הדיינין כשר דב"ד ודאי לא אטיוטא חתמי רק על קיום השטר דלא חיישינן לב"ד טועין ועיין וא"כ מה שכתב הש"ך לקמן (סימן מ"ו שם) היכא דחתמי הדיינין והוי שם שריטות או נקודות בין חתימתם לאשרתא דפסול ולפי טעם שכתבתי י"ל דכשר גבי קיום

סעי' ז' (ד) הא דאמרינן שאם הרחיקו שני שיטין פסול היינו למגבי ביה ממשעבדי אי נמי