דברי התורה יז

טוען השליש אי טוען דלא ידע מי הפקיד אצלו הלוה או מלוה בלא"ה פסול כמבואר (בסימן מ"א וסימן ס"ה סעיף, א') ע"ש אלא ע"כ דשליש אומר אחד משניהם הפקיד אצלו או חן או חנני, א"כ לשיטת הסמ"ע אמאי פסול דהא ע"כ מי שהפקיד אצלו היה יכול לגבות בו דהא אף אם חנני הפקיד אצלו לשיטת הסמ"ע אם היה השטר ביד חנני גובה בו ואפילו אם השליש מסופק מי הפקיד אצלו מ"מ אם אחד שניהם נותן הרשאה חייב הלוה לשלם וא"כ אמאי קתני פסול דמשמע פסול לגמרי אלא ע"כ דאף אם היה השטר עתה ביד חנני נמי אינו גובה ושפיר אינו גובה בו כלל היכא דהוא ביד שליש ואתי שפיר לישנא פסיל נמצא מוכח כדברי הש"ך אפילו אם השטר ביד חנני נמי אינו גובה בו

סעי' י"ב (ד) כתוב בשטר סלעים וכו' עסמ"ע (ס"ק ל"ב) כתב ולפ"ז (בסעיף שלפני זה) דנכתב בשטר דאינון ונמחק הסכום מסתברא למימר דמהני תפיסה ועש"ך (ס"ק כ"ז) דתמה דהא אפילו גבי שובר שכתב דאינון ונמחק דאין דנין אלא פחות שבשובר ע"ש. ולפע"ד נראה דודאי היכא דלא ידעינן על איזה אופן נמחק ודאי פסול דהא איכא רעותא גדולה אבל היכא דידעינן דנמחק באונס ודאי שובר מבטל שטר וכן נראה מבעה"ת ע"ש, ולפ"ז י"ל דכוונת סמ"ע ג"כ היכא דידעינן דנמחק באונס וכן כתב התומים (ס"ק י"א) ע"ש. אך מ"מ קשה דאין לדבר סוף דכמה דבעי המלוה יתפוס כמו שתמה התומים באמת י"ל לפע"ד דהדין של. סמ"ע נמי ניחא היכא דכתוב בשטר פרוטות ונמחק א"כ יש לו שיעור דיכול לתפוס עד דינר ולא יותר דהא יותר מדינר ודאי לא היה דא"כ אסוכי מסכן להו כמבואר ב"ב (דף קס"ו ע"ב) ובש"ע כאן (סעיף ט"ו)

סי' מ"ג סעיף ח' (א) בד"א שגובה מבני חורין כשלא הקדימו העדים זמנו בכוונה עש"ך (ס"ק ט"ו וס"ק י"ט) דפסק דהעדים נאמנים לומר שהקדימו זמן דהיינו שכתבו שטר ללוה בלא מצוה דהוא טעות דעבידי למטעי וסברי כאביי דעדיו בז"ל ונאמנים אפילו בכתב ידם יוצא ממקום אחר ולפי דברי הש"ך י"ל דברי הרא"ש מסכת גיטין בסוגיא דנכתב ביום (דף י"ח ד"ה עד שעת נתינה) דהקשה הרא"ש לר"י איך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב ליתן בניסן ולא יתן עד תשרי כמו דחיישינן גבי שטר חוב ותירץ (תוס') דגבי שטר חוב חיישינן שפיר משום דמאן דיזיף בצנעה יזיף ע"ש לפי שפעמים מוסר בצנעה וגם אם יוצא קול שאחר הכתיבה נמסר סברי לקורות לכך נמסר בידו לגבות מיום הכתיבה ולא מסקי אדעתייהו לומר אייתי ראיה ע"ש ולכאורה צריכים להבין דברי רא"ש דאם יוצא קול שאחר הכתיבה נמסר אמאי לא יאמרו לקוחות אייתי ראיה דהא במסכת ב"מ (דף י"ט) קאמר הגמרא מדאהדריה רבנן ש"מ קמו רבנן במלתא ומקמי דידי מטא לידיה ע"ש וגם תוס' בסוגיא דנכתב ביום תירץ דמאן דיזיף בצנעה יזיף ולא ימסור בפני עדים ולא יצא קול אבל הרא"ש כתב אף שימסור בפני עדי מסירה ויצא קול שאחר הכתיבה נמסר לא יאמרו לקוחות אייתי ראיה קשה להבין ולפי דברי הש"ך הנ"ל י"ל דברי הרא"ש דלקוחות יטעו וסברי כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו ולכך אפינו יצא קול שלא נמסר ביום הכתיבה לא יאמרו אייתי ראיה דהוא טעות דעבידי למטעי ואפשר מה דקאמר הגמרא ב"מ קמו רבנן במלתא עדיפא משני או אפשר דכוונת הגמרא כן היא כנ"ל

סעיף י"ב (ב) שטרי חוב המאוחרים כשרים שהרי הורע כחו של בעל השש השטר שאינו טריף אלא מזמן השטר ואעפ"י שלא כתבו בו שהוא מאוחר הרי זה כשר במד"א דכתוב בו דאקני אבל אם אינו כתיב בו דאקני פסולים. הרב המגיד (פכ"ג ממלוה ה"ב) תמה על הרמב"ם דכתב סתם שטר חוב המאוחרים כשרים ולא ביאר דבריו דאינו כשרים אלא א"כ כתוב בהם דאקני, ותירץ הט"ז כיון דשטר מאוחר הוי כאלו שיעבוד בפי' דאקני ע"ש, ולפע"ד עדיין אין תירוצו מספיק דהא ע"כ הא דשט"ח המאוחרים כשרים איירי אפי' בלא הודיעו ללוה שמאחרים זמן השטר דאי איירי בהודיעו א"כ גבי מקח אמאי פסול מאוחר דהא מבואר בש"ך (ס"ק למד) דאם הודיעו למוכר שאחרו שטר מכר כשרים ע"ש, ומדפסק רמב"ם באותו פרק בשטר מקח מאוחר פסול וגבי הלואה מאוחר כשר ע"כ בלא הודיע איירי ושפיר הקשה הרב המגיד על רמב"ם, ולפ"ז דברי קצות החשן ס"ק ד' נדחו מטעם הנ"ל ועיין

סעיף י"ג (ג) אבל בשטרי מקח וממכר אפילו מאוחרים פסולים אלא א"כ כתב האיחור בפירוש. עש"ך (ס"ק למד) דאם הודיעו למוכר שאיחרו השטר מכר כשרים ע"ש, ולפ"ז נ"ל לפרש סוגיית הגמ' ב"ב (דף קע"א ע"ב) אמר רב המנונא לא שנו אלא שטר הלואה אבל שטר מכר אפילו מאוחרים נמי פסולים וכו' והקשה הגמ' אי הכי אפי' שטר הלואה נמי ותירץ הגמ' אין כותבין שובר, ולכאורה צריכים להבין סברת המקשה דסבר כותבין שובר אמאי מקשה אי הכי אפי' שטר הלואה נמי דלמא באמת פסול כמבואר בסוגי' שם וכן הרגיש הרמב"ן, ותירץ דמקשן סובר דמתניתין איירי דכתב בפי' דאחרוהו וקדמוהו דפסול מאותו זמן הכתוב אבל לח לגמרי א"כ קשה מאי מקשה הגמ' ב"מ באיזהו נשך יגבה מזמן שני דלמא באמת כן הוא מזמן שני גובה אלא ודאי ליכא למימר הכי דזה פשיטא וגם לשון פסולים משמע לגמרי אפי' מזמן שני, ולפי דברי הש"ך ניחא סוגיית הגמ' דמקשן סובר אפי' לר"י דפוסל מאוחר מ"מ היכא דהודיעו ללוה שאיחרו כשר ומתניתין איירי בהודיעו ללוה ע"כ מאוחר כשר אבל מוקדם פסול מטעם גזירה שמא יגבה מזמן ראשון אבל על רב המנונא דסובר דמתניתין איירי דוקא שטר הלואה אבל במקח וממכר אפי' מאוחר פסול שפיר מקשה הגמ' ממנ"פ אי איירי בהודיעו ללוה שאיחרוהו א"כ אפי' במקח וממכר נמי כשר לפי דברי הש"ך ואי איירי בלא הודיעו אפילו שטר הלואה נמי פסול ע"כ צריך רב המנונא לתרץ דמתניתין סובר אין כותבין שובר לפיכך שטר הלואה כשר ושטרי מקח פסולים מטעם דרב המנונא

סעיף י"ד (ד) שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר, ואין חוששין שמא מוקדם הוא ובאחד בשבת או בי"א בתשרי נכתב אלא מעמידין השטר על חזקתו שהדבר ידוע שאין כותבין בשבת או ביו"כ ולפיכך איחרוהו ויש מי שאומר דאי אמר אישתבע לי חייב לשבע. עש"ך (ס"ק ל"ב) דהקשה על המחבר דפסק דשטר מוקדם אינו פסול לגבות מבני חרי א"כ אמאי פסק דצריך לשבע ע"ש ולפע"ד נראה דהא ודאי אף דקי"ל דשטרי מקח פסול בין מוקדם ובין מאוחר וכן גבי