דברי התורה יד

(ד) בתומים (ס"ק ט"ו) תמה דא"כ דמיירי דמוכר אמר שקנאה מגזלן א"כ אף דלוקח קבל דמיה מן המערער אין ביד המערער לחזור על המוכר דגם היא לקחה א"כ מאי שנא דנקט שלא באחריות אפילו באחריות מעיד דהא אין כאן נגיעה דמערער לא יחזור עליו, וגם הלוקח אינו חוזר עליו דהא לוקח אינו נותן חפץ עד שקיבל דמיו וא"כ מה טיבו של נגיעה יש כאן ולפע"ד יש לומר אף דמערער צריך להחזיר דמי החפץ מטעם תקנת השוק היינו דמים שנתן מ"מ אם שימש בה הלוקח צריך לשלם למערער שכר תשמיש ועיין ברמ"א לקמן (סי' ת"ז) מבואר דהלוקח צריך לשלם שכר תשמיש ע"ש וא"כ שפיר כתב המחבר שלא באחריות דאם הי' באחריות אף דמשלם הנגזל דמי החפץ מ"מ כיון דלוקח צריך לשלם להנגזל שכר תשמיש יוכל הלוקח לחזור על הגזלן בעבור אותו שכר, דהא אחריות טעות סופר אפי' שבח ופירות והוי נוגע, ולכך כתב המחבר שלא באחריות שאינו יכול לחזור כלל על הגזלן אפי' בעבור שכר תשמיש ולא הוי נוגע כלל ולעולם יוכל להעיד

סימן ל"ח (א) איכא נפקותא עש"ך (ס"ק ב) דהביא ראי' דאף בעל המאור יודה דבשטר איכא הזמה היכא דכתוב בו בזמנו כתבוהו דאל"כ אמאי הקשה הגמ' ריש פרק אחד דיני ממונות אמרינן גבי דיני ממונות נמי צריך דרישה וחקירה אמאי כשר אם כתב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים אחרים ואמרו ביום פ' עמנו הייתם שטר כשר ועדיו כשרים דחיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו וא"כ מוכח דאינו צריך דרישה וחקירה דהא עיקר דרישה וחקירה היא כדי שיוכל להזימה היא ע"ש, והקשה הש"ך דהא לשיטת בעל המאור אין דין הזמה בשטר ע"ש, ולפע"ד נוכל לתרץ קושיית הש"ך דהא עדות בשטר כשר ולא הוי מפי כתבם דשטר הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד והוי כאלו מעידים ע"פ, וזה דוקא היכי דהעיד בע"פ הוי עדות אבל היכא דאם העיד בע"פ לא מהני מטעם דהוי עדות שאינו יוכל להזימה א"כ בשטר ודאי לא מהני וא"כ שפיר הקשה הגמ' אי איירי דלא כתוב בשטר בזמנו כתבנוהו ואמרי' שמא מאוחר הוא א"כ לא הוי כנחקרה על זמן ולא עדיף מאלו העיד בעל פה דלא מהני כיון דצריך דרישה וחקירה א"כ הוי לי' לפסול שטר זה לגמרי, אבל היכא דכתוב בשטר בזמנו כתבנוהו, א"כ אלו העידו בע"פ הוי מהני ושפיר שטר כשר ולא הוי מפי כתבם משום דהוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד, ושפיר סובר בעל המאור אף דאם העיד בעל פה הוי בו הזמה מ"מ בשטר לא הוי דין הזמה

(ב) הרמב"ם (פרק כ"א מעדות ה"ד) כתב דאם עדים אמרו שהפיל שן עבדו ואח"כ סימא עינו אם הוזמו משלמין דמי עבד ודמי עין. ובכ"מ ובמגדול עוז כתבו כיון דמהני לענין תפיסה ובקל יכול לתפוס משום הכי חייבים ע"ש. ולכאורה קשה דהא מבואר במסכת ב"ק (דף ע"ד) עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו לאביי פטורים, ואמאי פטורים דהא מהני לענין תפיסה דהא בתרי ותרי מהני תפיסה וכן הקשה בקצות החשן ע"ש. ולפע"ד לא קשיא דכיון דלא נתקיים עדותן דהם רצו להוציא ממון מן הדין ואנו אין דנין כן כיון דאיכא כת אחרת המכחשת אותם ולכך לאביי פטורים אבל היכא דנתקיים עדותן אפילו לא מהני עדותן רק לתפיסה שפיר חייבים אם הוזמו

בטור סעי' ג' (ג) או שהעידו באחד שגנב ואין לו מה לשלם ובאו לחייבו להיותו נמכר בגניבתו והוזמו באחד מכל אלו לוקין. ולכאורה צ"ע דהא במס' מכות (דף ב'.) איתא תנו רבנן ארבעה דברים נאמרו בעדים זוממים אין נעשין בן גרושה ואין נמכרים בעבד עברי ומסיק הגמרא דמש"ה אין זוממים נמכרים משום דכתיב בגניבתו ולא בזממו וע' רמב"ם (פרק כ' מעדות) העידו עליו שהוא נמכר בע"ע והוזמו לוקין ולכאורה קשה דהא אנן קי"ל גבי עדים זוממין משלמין ואין לוקין וה"נ כיון שהעידו עליו שהוא ע"ע א"כ רצו להפסידו מעשה ידיו והוה לן לחייבן ממון דגבי עדים זוממין קי"ל משלם ואין לוקין ואפשר לומר דהא דקי"ל גבי עדים זוממין משלמין ואין לוקין דוקא היכא דמקיים כאשר זמם בתשלומין אבל הכא דלא נקיים כאשר זמם בתשלומין דהם רצו לעשות אותו ע"ע והם לא יוכלו להיות עבדים דגזרת הכתוב היא בגניבתו ולא בזממו משום הכי אמרינן דלוקין ואין משלמין. וכן נראה בר"ן מסכת מכות דכתב דאם העידו שגנב אם יש ממון לעדים משלמין וגבי אם העידו שהוא עבד כתב דלוקין ע"ש, אבל על הטור קשה. דהטור נקט שהעידו באחד שגנב ואין לו לשלם וא"כ באו לחייבו ממון וא"כ אמאי כתב הטור דלוקין אמאי לא אמרינן דמשלמין כדין כל עדים זוממין דקי"ל דמשלמין ואין לוקין וצ"ע

סעיף י"ד (ד) אין עדים זוממין לוקין או משלמים עד שיהיו כלם כשרים וראוים להעיד עב"י דפי' משום קרוב או פסול בטל כל העדות ואפילו אם נגמר שלא כדין הוי כאלו לא נגמר ואין עדים נעשים זוממין עד שיוגמר הדין עכ"ל. ולכאורה צריכים להבין דאמאי הביא בסימן זה דמחמת קרוב או פסול בטל כל העדות ובפרישה כתב דכוונת הטור ג"כ כיון דקי"ל דאין עדים נעשין זוממים עד שיוזמו כלם כמבואר אח"כ בטור לכך בעינן כלם ראוים להעיד דאי אין ראוים להעיד ג"כ אין ראוים להזמה ע"ש ולפע"ד נראה דודאי בלא פסול מטעם קרוב או פסול לא נוכל לפסול מטעם אין אתה יכול להזימה דאל"כ אמאי צריך ר"ע להוסיף במתניתין על ר"ש דצריך קרא לקרוב או פסול דהא בלא זה נמי לא הוי עדות משום דאין אתה יכול להזימם כלם. אלא ודאי זה ליתא דאינו צריכים להזים כלם רק הכשרים ושפיר צריך קרא לקרוב או פסול דכל העדות בטל לפ"ז אפשר דכוונת הטור היא לשטת רש"י בסנהדרין (דף מ"א) דכתב הטעם היכא דשנים יודעים בחקירות ואחד אומר אינו יודע דפסול לר"ש דסובר דאין עדים נעשין זוממים עד שיוזמו כלם ותוס' חולק שם וסובר דהוי הטעם כמו נמצא קרוב או פסול ע"ש וא"כ יש לומר בכוונת הטור דסובר כשטת רש"י דזה לא הוי כמו קרוב או פסול רק משום דאין עדים נעשים זוממים עד שיוזמו כולם ושפיר הביא כאן דין זה ועיין

הלכות הלואה

סימן ל"ט סעי' א' (א) המלוה את חבירו בשטר גובה מן המשועבדי' אפי' לא כתוב בו אחריות דקי"ל אחריות טעות סופר.