דברי התורה קכ

הנ"ל שפיר בעל השור חייב כופר שלם כמו שנים שהוציאו בשבת דשניהם חייבים

סימן תי"א סעיף א' (א) תולדות הבור אבנו סכינו ומשאו וכי"ב שהניחם בר"ה וכו' ויש לו כל דין בור לחייב נזק שלם מתחילתו. (עסמ"ע (סק"ב) וז"ל לאפוקי שור דאינו משלם נזק שלם מתחלתו עד שיגח ג"פ עכ"ל, ועב"ח דכתב דזה דוקא אליבא דידן דקי"ל כשמואל אף דלא הפקיר חייב מטעם בור אבל לרב דסובר היכ' דלא אפקריה משור למדנו אינו חייב מתחלתו נזק שלם עד שנעש' מועד ע"ש, ודבריו תמוהין לפע"ד דגבי אבנו סכינו ומשאו אפילו לרב דאמר משור למדנו מ"מ חייב אפילו מתחלתו נזק שלם וכן מבואר בתוספות בבא קמא (דף ג' ע"ב ד"ה משורו למדנו)

סעיף ז' (ב) הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות והטיל בו גללים וטנפו כליו של בעל החצר פטור בעל השור דהוי הנך גללים בור ובור פטור בכלים כמו שנתבאר בסימן שקודם זה, עסמ"ע (סק"ט) דאם הוזק בו בעל החצר חייב בעל השור אע"ג דרחמנא אמר איש בור ולא שור בור מ"מ כיון דהיה דידיה בשעת נפילה דבעל הבית אינו רוצה שיקנה לו חצרו דבר שיוזק על ידו ע"ש, ודבריו לפע"ד צ"ע אף דבעל הבית אינו רוצה לקנותו מ"מ הפקר היא דהא בהפקר קיי"ל לעיל (סימן רע"ג סעיף ד') דלא בעינן אתי לרשות זוכה, אלא נראה דעיקר הטעם כמו שכתב תוספות דהכא כיון דדרכו של בהמה להרביץ גללים משום הכי חייב דהוי פשיעה דידיה, וכן כתב בספר תורת חיים דהוי כאלו עשה הוא בעצמו ע"ש

סימן תי"ד סעיף א' (א) לא יוציא אדם תבנו וקשו לרשות הרבים כדי שידושו ויעשו זבל ואם הוציאו קנסוהו חכמים שיהיה כהפקר וכו' ואע"פ שהם כהפקר אם הוזק בהם אדם או בחמה הרי זה המוציא חייב לשלם, עסמ"ע (סק"ב) דכתב דכאן דממונו היא ה"ל כמפקיר נזקיו אחר הנחתו במקום שלא היה לו רשות להניחו דחייב, וק"ל אמאי צריך לזה אפילו לא הוי ממונו נמי חייב כמו חופר בור בר"ה דחייב וה"נ אם מוציא תבנו וקשו לרשות הרבים הוי תולדה דבור דחייב אפילו לא הוי ממונו מעולם וצ"ע

סימן תט"ז (א) הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם וכו'. [הג"ה] מיהו אם חפר בכותל וגרם להפילו חייב בנזקין דהוי חציו ממש ונראה דאם אחד חפר בכותל ועדיין היתה יכולה לעמוד ואחר זמן מחמת שריבה הרוח נפלה, בעל הכותל חייב דכיון דשלו היא עציו רמיא לסתור הכותל, ודבר זה מבואר בטור (סימן זה) וז"ל אפילו אם אחר מניח את כליו של שמעין ברה"ר במקום שיכולים להזיק חייב בעל הכלי לסלקו עכ"ל, ולפע"ד נראה דטור למד כן מדברי תוספות בבא קמא (דף מ"ח ד"ה אע"ג) דחידשו תוספות דאפילו אם חפרו אדם דבר חיובא בעל חצר חייב בנזקי הבור, אך תוספות מסיים שם בצ"ע ע"ש אבל הטור פסק כן בפשיטות

סימן תי"ח סעיף (א) אש שעברה והזיקה את האדם וחבלה בו הרי המבעיר חייב בנזקו ובשבתו וברפויו ובצערו ובבשתו כאלו הזיקו בידו שאע"פ שאשו ממונו היא הרי היא כמו שהזיק בחצו וכו', בבבא קמא (דף כ"ב ע"א) אתמר ר"י אמר אשו משום חציו ור"ש בן לקיש אמר אשו משום ממונו וערש"י (ד"ה משום ממונו) וז"ל כשורו ובורו שהזיקו וקס"ד דאיכא בינייהו כגון שהדליק בגחלת שאינו שלו, דלר"י חייב דחציו הן ולר"ל פטור דלאו ממונו היא עכ"ל, ובתוספות שם ד"ה אשו חולק על רש"י והניח דבריו בתימא עיין שם, ולפע"ד כדי שלא יהיה דברי רש"י תמוהין כל כך יש לומר בסייעתא דשמיא דכוונת רש"י היא כך דאם ראובן הדליק עציו של שמעון ושמעון יכול להציל שלא ילך למרחוק כמו שמבואר לקמן בסוגיא היכא דיכול לגודרה או לכבות שלא ילך לחצר חברו ולא הציל או לא כבה נראה דמי שהעצים שלו חייב ודומה למה שמבואר בתוספות לקמן (דף מ"ח בד"ה אע"ג) דכתב וז"ל דאפילו אם חפרו אדם דבר חיובא הוא חייב בעל החצר בנזקי בור ועלה דידיה רמיא למלוי עכ"ל, ולפ"ז למ"ד דאשו משום ממונא א"כ אש הוי כמו נזקי שור ובור וממילא מי שממון שלו חייב לכבות כמו גבי בור (בדף מ"ח) כיון דארעא דידיה צריך למלויי כמאן דכרייה דמי ע"ש הכי נמי כן, וזה דוקא אם חיוב אש משום ממונא אבל למ"ד דאשו משום חציו א"כ עשו אש כמו אדם המזיק לכל הדברים דחייב מיתה אף דלא הצית בגופו של עבד וכן חייב על טמון וארבע דברים היכא דלא כלו חציו כמבואר בסוגיא, א"כ כיון דהוי מזיק ממש ומבואר לעיל בתוספות (דף ו' ד"ה לאתויי) היכא דאדם ושור של חברו הזיקו ביחד אין בעל השור חייב רק האדם כיון דהוא בר דיעה הכי נמי כן, ושפיר חייב המדליק לר"י דהא נקרא אדם המזיק ובעל הגחלת לא הוי רק נזקי ממונו ופטור בעל הגחלת לר"י, ולפ"ז שפיר כתב רש"י דאיכא בינייהו בגחלת שאינו שנו, כוונתו כמו שכתבתי כגון דראובן הנך והדליק גחלת של שמעון והי' באופן דשמעון הי' יכול לכבות שלא ילך האש למרחוק ולא כבה דחייב בעל הגחלת לר"ל כמו גבי בור כיון דעליה רמיא למלויי' וכו', ומדליק חייב בעבור הגחלת, ועיין בנמוקי יוסף דכתב היכא דנפל דליקה מעצמה והיה יכול לכבות או לגדור ולא עשה כן חייב כמו שורו שלא נעל בפניו ע"ש, וממילא היכא דהדליק גחלת של הפקר ודאי חייב כמו עשה בור ברשות הרבים, אבל גחלת שיש לו בעלים על בעל הגחלת מוטל לכבות או לגדור כמו דאם עש' בור בחצר חברו דעל בעל החצר למלאות כמבואר בתוספות (דף מ"ח), ולפ"ז מיושב קושיית תוספות על רש"י דהתם גבי גץ שיצא מתחת הפטיש וכן הכופף קומתו דלא שייך לומר מי שממון שלו צריך לזהר אדרבה כיון דהוא עשה ואין לו בעלים ודאי המדליק צריך לזהר, וכן קושיית תוספות דיוכל כל אדם להפקיר, נמי מיושב כיון דאין לו בעלים ודאי על המדליק מוטל לשמור משום הכי שפיר המדליק חייב אבל רש"י איירי בגחלת שיש לו בעלים והלך אחר והדליק אותם שפיר על הבעלים מוטל לשמרו שלא יזיק אחרים ועתה