דברי התורה קיט

חפר בור עשרה ובא אחר והוסיף עוד טפח דראשון חייב ואחרון פטור, אבל אם אחרון הוסיף הרבה עצים דבלא אש של ראשון נמי יכול להלוך לשם באמת כולם חייבים כמו הכא גבי בור, וכן מבואר בתוספות בבא קמא (דף י' ד"ה מאי) וברשב"א וכן מדוקדק לשון המחבר לקמן (סימן תי"ח) דבבא ראשונה אם עשה אחד אש ובא אחר והוסיף כתב אם יש במה שעשה ראשון כדי שתגיע למקום שהלכה הראשון חייב נקט מלתא דפסיקתא דראשון חייב בודאי, ולגבי שני הדבר תלוי בספק אם מכח אש של שני נמי יכול להלוך לשם השני ג"כ חייב, ואם אינו יכול להלוך מכח השני פטור השני, ובבא שניה נמי נקט המחבר מלתא דפסיקא שאם אינו יכול להלוך מכח אש של ראשון שראשון פטור ואחרון חייב אפילו שהאש הלך מכח הצטרפות אש ראשונה מ"מ כיון דהוא גומר האחרון חייב וע'

סעיף י"ח (ד) ואפילו בתל גבוה כל שהוא, ע' ש"ך (סק"ב) דהביא בשם מהרש"ל ביש"ש דבור פחות מג' טפחים פטור אפילו לענין נזיקין משום דכארעא סמיכתא דמי ולא מקרי בור אפילו לענין נזקין, אמנם מדברי המרדכי (סוף ב"מ) ומהרב לקמן (סימן תי"ד ס"ב) נראה דגם פחות מג"ט מקרי בור, ולכן הניח הש"ך דין זה בצ"ע לדינא, ולכאורה דעת מהרש"ל תמוה מגמרא בבא קמא (דף צ"א) מאי לאו מלמטה למעלה קא חשיב מטפח ועד עשרה מיתה ליכא נזיקין איכא, משמע להדיא דאפילו בטפח הוי שיעור נזיקין לענין בור וצ"ע, אחר זה ראיתי במגיד משנה (פרק י"ב מנזקי ממון ה"י) שהביא מחלוקת תנאים בתוספתא תנא קמא וסומכוס אם בעינן ג"ט לענין נזיקין או כל דהוא, וכת' המ"מ שהרמב"ם פוסק כת"ק דאמר כ"ש, ומן התימא שלא הביאוהו

[ולכאורה יש לדחות לגמרי הקושיא על מהרש"ל ז"ל דזהו לצד איבעי' דש"ס שם דאין אומד לנזקין, אבל למסקנא דפסקינן יש אומד לנזקין אמרינן ממעלה למטה קא חשיב, אבל המהרש"ל ע"כ אין טעמו משום דיש אומד, דהא לזה אין מועיל שיעור ג' טפחים, דהא לפעמים גם בחמשה וששה א"י ליזק [וכאשר פסק בפריטי רמ"ה מובא באס"ז ב"ק (צ"א ע"א סד"ה ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל) דגם בנזקי בור יש אומד אפילו בחמשא ושתא טפחים אי חזי האי בירא למעבד כשיעור האי נזקא ע"ש] רק טעמו משום דפחות מג' טפחים לא נקרא בור כלל משום דכארעא סמיכתא דמי, ועל זה שפיר הקושיא מש"ס דגם בטפח קרוי בור, ודברי התוספתא הנ"ל הובאו בביאורי הגאון החסיד מוהרא"ו זצוק"ל (בסימן זה ס"ק כ"ה)]

סעיף כ"ד (ה) התליע מתוכו ונפלו בו שוורים וכו', [הג"ה] ויש מחלקין הא דפטור בכה"ג דוקא שאם היו עוברים הגמלים היו נופלים עם הכסוי דאז לא פשע כלל לגבי שוורים וכו' אבל אם הוא שאם יעברו הגמלים לא יפול הכסוי רק יתרועע ואם יעברו אח"כ שוורים יפלו חייב אף בהתליע מתוכו דהואיל ופשע לגבי שוורים חייב אף בהתלעה, עסמ"ע (סקל"ח), ועיש"ש (פרק ה' סימן ל"ח) דהקשה דאמאי חייב מטעם תחלתו בפשיעה וסופו באונס הא לא בא האונס מחמת פשיעה כמו גבי פשע בה ויצאה לאגם ע"ש, ולפעד"נ דעיקר טעם של יש מחלקין היא מכת סברת הרמב"ן בסוגיא דבבא קמא (דף נ"ב) אבעיא להו כסהו כסוי שיכולה לעמוד לפני שוורים ואינה יכולה לעמוד לפני גמלים וכו' כתב הרמב"ן סברא דכרייתו פשיעה היא לחייב רק רחמנא אמר אם כסהו כראוי פטור אבל אם כסהו שלא כראוי עדיין שם כרייה מקרי ע"ש, ושפיר דברי הרמ"א אם כסהו כסוי שאם יעברו הגמלים יפול הכסוי לגמרי א"כ כרייתו לאו פשיעה היא ממנ"פ אם יעברו גמלים יפול הכסוי ופטור על שור פקח ביום ואם לא יעברו גמלים כסוי מעליא היא, אבל היכא דאם יעברו גמלים לא יפול הכסוי רק יתרועע ואם עברו אח"כ שוורים ונפלו חייב, משום הכי חייב אם התליע ולא עברו גמלים דעל כרייתו חייבה רחמנא, ועיין מה שכתבתי לעיל (סימן רצ"א סק"ג)

סעיף ל"ב (ו) שור שדחף בהמה לתוך הבור ומת אם מועד הוא בעל הבור משלם מחצה ובעל השור מחצה ואם תם הוא בעל השור משלם רביע מגופו ובעל הבור משלם ג' חלקים, היא סוגי' בב"ק (ד' נ"ג ע"א) שור שדחף את חבירו לבור בעל השור חייב בעל הבור פטור ר' נתן אומר בעל השור משלם מחצה ובעל הבור מחצה והתניא ר"נ אומר בעל הבור משלם ג' חלקים ובעל השור רביעי לא קשיא הא בתם הא במועד וכמו שמבואר בש"ע כאן, וע' תוספות (שם ע"ב ד"ה הא כרבנן) דמסיק דצריך לומר דסברת רבא היא עיקר דהאי כולי הזיקא עביד והאי כולי הזיקא עביד, וערש"י שם, (ע"א ד"ה אי קסבר) דהואיל דבלאו בור נמי מיית הוי כאלו המיתו כולו, וכן גבי בור הואיל דבלא נגיחת השור נמי מיית כאלו המיתו כולו דאל"כ לר' נתן אמאי דכי ליכא לאשתלומי מהאי משתלים מהאי דהא גבי שור ושור פסולי מוקדשין לא שייך אנא תוראי בבורך אשכחתיה, ואי אמרינן דחצי נזק עביד אמאי משלם יותר ע"ש, ולכאורה צ"ע דהא מרבא גופיה ע"כ מוכח דסובר דהאי כולי הזיקא עביד והאי כולי הזיקא עביד דאמר רבא (שם ע"ב) שור ואדם שדחפו לבור לענין כופר ושלשים של עבד שור חייב ואדם ובור פטורים, וע"כ צריך לשלם כופר שלם דכופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר וכ"ש היכא דמשלם רק חצי ודאי לא כמו שכתב הרמב"ן באותה סוגיא ע"ש, אבל נלפע"ד דמדרבא אינו ראיה דסובר דהאי כולי הזיקא עביד והאי כולה הזיקא עביד די"ל דאף דרבא סובר שהם ביחד עשו ההיזק מ"מ חייב שור כופר שלם דהא קי"ל שנים שהוציאו מרה"י לרה"ר וזה לבד אינו יכול להוציא בלא זה השני שניהם חייבים כמבואר במסכת שבת (דף צ"ב) ע"ש, ובאמת הקשה תוספות בבבא קמא (דף מ' ד"ה כופר אחד) דהא גבי שבת שנים שהוציאוהו מרה"י לרה"ר שניהם חייבים, ותירץ תוספות בתירוץ שני דהתם חטאת דלגבוה אין להקפיד אם מביאין שני חטאות אבל כופר דלחבירו למה ירויח זה במה שהשור לשנים ע"ש, א"כ ממילא הכא דלא ירויח שפיר אמרינן דאף אם נאמר דבעל השור פלגא עביד מ"מ חייב כופר שלם, ולפ"ז לא קשה קושיית הקצוה"ח (כאן סק"ד) על רש"י ב"ק שם דפי' הטעם גבי אדם ושור שדחפו לבור מש"ה אדם פטור דקלבד"מ, והקשה הקצה"ח דהא רש"י כתב פרק הפועלים דמהני תפיסה וגם חייב לצאת ידי שמים ולא שייך ליכא לאשתלומי מהאי ע"ש, ולפי דברי תוס'