דברי התורה יב

מיד שנלקה הרי הוא כאחיך ועיין בסמ"ע שם דנקלה משמע מיד ועיין

סעי' ל"א (י) ויש אומרים דגם במשחקים בקוביא צריכים להחזיר המעות שהרויחו. עסמ"ע (ס"ק ע"ח) דהקשה דהרא"ש כתב איפכא דדוקא למ"ד משחק בקוביא הוי אסמכתא יש איסור גמור במעות ומדאורייתא צריך להחזיר המעות אבל לדידן דסוברין דלא הוי אסמכתא א"צ להחזיר ע"ש, ולפע"ד י"ל דרמ"א סובר דרא"ש כתב אף לרבנן דסוברים דסוחרי שביעית א"צ להוציא ממון מתחת ידו כיון דלא גזל לשום אדם אפ"ה גבי משחק בקוביא אי אמרינן דהוי אסמכתא צריך להוציא מתחת ידו אבל לדידן דקי"ל כר' נחמי' דאפילו סוחרי שביעית נמי צריך להוציא מתחת ידו אף דהוי הפקר גמור כיון דממון מכח איסור בא לידו א"כ ה"נ גבי משחק בקוביא אף דלא הוי אסמכתא אפ"ה צריך להחזיר., ועיין ברא"ש שם דכתב להדיא גבי משחק בקוביא למאן דסובר דהוי אסמכתא חייב להחזיר אפילו לרבנן אבל לדידן י"ל דחייב גבי משחק בקוביא להחזיר אפי' אי אמרינן דלא הוי אסמכתא

סימן ל"ה סעי' א' (א) קטן פסול להעיד וכו' ואם שהו מלבודקו זמן רב אחר שהי' לו י"ג שנים. ובדקוהו ונמצא לו שתי שערות הוא בחזקת גדול משעה שהיה לו י"ג שנים. והוא מתשוב' הרא"ש (כלל ל"ג סי' ה'), ולפי דין זה יש לתרץ קושי' מהר"ם לובלין מה שהקשה על תוס' קדושין (דף ס"ג בד"ה בני זה) דהביא תוס' שם עוד שיטה אחרת והקשה תוס' מה אנו צריכין לנאמנות של אביו, ותי' תוס' שאביו העיד על מה שעבר שנה או שנתים שהי' גדול באותה שעה או שהי' גדול בשנים או בסימנים ע"ש, והקשה מהר"ם לובלין הא שנים בלא סימנים לא מהני לכולי עלמא ע"ש, ולפי דברי תשובת הרא"ש הנ"ל נוכל לתרץ שדברי תוס' נכונים דאיירי שעכשיו ראוהו בו סימנים ומחזיקין אותו שהביא שתי שערות משעה ראשונה שנעשה י"ג שנים אף שלא ראוהו אז סימנים מחזיקינן אותו שהי' לו אז א"כ שפיר דברי תוס' אם אמר האב שהי' באותו עת בן י"ג שנים ויום אחד או שהי' לו סימנים לחוד נמי מועיל כיון שיש לו עתה סימנים מחזיקינן אותו שהביא משעה שנעשה בן י"ג שנים ויום אחד

סעי' ה' (ב) ונאמן לומר זכורני באשת פלוני שנעשה לה מנהג הבתולות כשנשאת, עסמ"ע (ס"ק י"א) שמקבלין עדות זה להגבותו על פיו מאתים לעיקר כתובה משום דרוב נשים בתולות נישאות, ומ"מ בעינן עדות זה ולא סמכינן ארובא לחוד משום דיש ריעותא קצת דאמרינן דרוב הנשאות יש לה קול וכתב הרא"ש ור"ן דבזה ג"כ בעינן שיהא גדול אחר עמו שהי' גדול כשכנסה עכ"ל, ועיין בכתובות (דף טז) הקשה הגמ' כיון דרוב נשים בתולות נשאת כי לא אתי עדים מאי הוי אמר רבינא כיון דאיכא למימר כל הנשאות בתולה יש לה קול וכיון דאין לה קול איתרע לה רובא והקשה הגמ' כי, אתי עדים מאי הוי הנך סהדי שקרא נינהו ע"ש, ולכאורה תימא דהיכא ס"ד לומר סהדי שקרא על עדים כשרים לומר דשקרנים הם בשביל שאין לה קול (ועיין ברשב"ם בבא בתרא דפי' דעדים אומרים שקר), ואפשר לתרץ דכוונת הגמ' כך היא דהא מבואר לקמן במתני' (דף כח) אלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן זכור הייתי בפלונית שיצאת בהינומא וראשה פרוע משום דרוב נשים בתולות נשאת גילוי מילתא בעלמא היא ועיין בתוס' (דף ט"ז ד"ה וזו) הקשה תימא דתנן בפירקין אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן זכור אני בפלונית שיצאת בהינומא וקאמר הגמרא מ"ט כיון דרוב נשים בתולות נשאות גלוי מלתא בעלמא היא, והשתא היכי מיירי אי יש לה קול למה צריך שום עדות לרב נימא דאזלינן בתר רובא ואי אין לה קול אתרע רובא. ותי' תוס' דרוב בתולות נשאת עדיף מרוב הנשאת יש לה קול וכוונת תוס' דרוב נשים בתולות נשאת יש רוב שיש להם קול אבל לפי ס"ד דגמרא דכולם יש להם קול הקשה הגמרא שפיר הנך סהדי שקרא כלומר הנך סהדי דאלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן הם סהדי שקרא כיון דליכא קול ומתרץ הגמרא דרוב נשים בתולות נשאת ומהם יש רוב שיש להם קול כדפי' תוס' ובזה מתורץ נמי מה שקשה לכאורה על הר"ן דהר"ן הקשה על המשנה כמו שהקשה תוס' אמאי לא נאמן אלמנה נשאתיך מכח מגו דאמר פרעתי ולכאורה קשה מאי הקשה הר"ן דהא הר"ן סובר במס' ב"מ פרק המקבל (דף ק"י) דמגו נגד המנהג לא אמרינן ולפי הנ"ל אתי שפיר דהא מתני' איירי [גם] אם יש עדים שיצאה בהינומא כמסקנת הפרק דאלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן ושפיר הקשה הר"ן דהא ליכא עדים גמורים על המנהג

סי' ל"ו סעי' א' (א) עדים רבים שהעידו ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. בסוגיא דמכות (דף ו') במתניתין אמר ר"י במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ופרש"י משום דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא ועיין בתוס'. ולכאורה קשה לשטת רש"י דהא ר"י אומר בדיני נפשות נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה א"כ גם אם נמצא בעדים זוממין קרוב או פסול ג"כ הזמתן בטלה והתם לא שייך והצילו העדה דאם עדים זוממים בטלה עדים ראשונים קיימים ויהרג הנידון, ואפשר לומר דהא רש"י בסנהדרין (דף ט) פי' לר"י דסובר דוקא בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר פי' רש"י דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא ולא יהרג לא הוא ולא הם ע"ש ולכאורה פשיטא דעדים פטורים, וע"כ צריך לומר דכוונת רש"י כך היכא דנמצא בעדים זוממים קרוב או פסול ובטלה הזמה ונמצא דעדים ראשונים אמת אמרו והי' ראוי להרוג הנידון מ"מ בעל דבר פטור (אמת בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר) אבל בדיני נפשות דכתיב והצילו העדה ידונו הזוממין דהוי בהן קרוב או פסול עכ"פ הכחשה ולהכי שניהם פטורים כמבואר בכתובות (דף כ') גבי הזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהו הוי ע"ש (וה"נ י"ל אליבא דר"י). (ב) נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה עיין רמב"ם (פרק ב' מעדות הלכה ג') היו עדים מרובים ושנים מהם כוונו עדותן והשלישי אומר אינו יודע בחקירות תתקיים העדות בשאר ויהרג. ובאו"ת תמה מאד על הרמב"ם דהא מבואר בסנהדרין פרק היו בודקין (דף מ"א) אם אחד אומר אינו יודע תתקיים העדות בשאר ואמרינן כמאן דלא כר"ע ופרש"י דס"ל היכא דשלשה מעידים אין בהם הזמה עד שיוזמו שלשתן א"כ בשלישי האומר א"י