דברי התורה יא

בעלים דהא חמץ אינו ברשותו דהכל מצווים עליו לבערו ובזה יתורץ קושיית תוס' כתובות (דף ל') לאקומתא בפסחים (דף ל"ב) דאוקים דמתניתין רבי יוסי הגלילי היא דסובר חמץ בפסח מותר בהנאה מש"ה האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש ובמזיד פטור כר' נחוניא בה"ק דכרת פוטר מתשלומין והקשה תוס' דהוי מצי לאקשוי' מעידן דאגבה קניא כרת לא מתחייב עד דאכיל ליה ולפי הנ"ל נוכל לתרץ דהא אף לרבי יוסי הגלילי אינו חייב באונסין דהא לא גנב מרשות בעלים דלמה יתחייב באונסין אי משום דלא אהדר דהא אף אם מחזיר לא הוי חזרה לרשות בעלים דהא חמץ אינו ברשותו אף לרבי יוסי הגלילי וא"כ אינו מתחייב בממון עד דאכיל ליה מטעם מזיק דהא בר דמים הוא לרבי יוסי הגלילי ובהאי שעתא חייב כרת משום הכי פטור אף בלא תחב לו חברו בבית הבליעה אבל בזר שאכל תרומה פריך הגמ' שפיר לאביי דהא משעת הגבהה קניא ומיתה לא הוי עד דאכיל ליה והוצרך הגמרא לאוקמתיה שתחב לו חברו בבית הבליעה ועיין

סעי' י"ד (ה) אבל גבאי מנת המלך סתמא כשרים ואם נודע שלקחו אפילו פעם אחת יותר מן הראוי פסולים עסמ"ע (ס"ק ל"ה) דכתב מלשון הטור משמע שפעם אחת נודע הדברים ויכול להיות שעשו כן הרבה פעמים אבל משום שלקחו פעם אחת אפשר דלא מפסלי דיכול לומר דבטעות השומא לקח יותר ע"ש וזה דחוק, ולפע"ד י"ל בכוונת הטור דהא גבאי בכלל פסולי דרבנן כמבואר בסנהדרין (דף כ"ה ע"ב) תנא הוסיפו עליהם הרועים והגבאין והקשה תוס' כיון דסתם גבאי כשר רק אי ידעינן דשקל יותר א"כ הוי ליה גזלן ותירץ תוס' אע"ג דהחזיר היותר כיון דלא ידע למאן גזליה גרע מגזלן ועוד כיון דעדיין עוסקים בגבאות חיישינן שמא יחזרו לקלקולם ולפ"ז שפיר דאם נודע מפעם אחת פסולים משום שמא לקחו כמה פעמים. אבל אם ידע בבירור שלא לקח אלא פעם אחת לא מבעיא לתי' ראשון דתוס' דלא ידע למאן יחזיר ודאי כשר אלא אפילו לתי' שני של תוס' י"ל דוקא היכא דלקח כמה פעמים חיישינן להכי אבל היכא דלא לקח רק פעם לא חיישינן לזה ושפיר דברי הטור

סעי' יח (ו) כל מי שנוטל שכר להעיד עדותו בטל ואם החזיר הממון עדותו קיימת. ולכאורה צריכים להבין דהא מבואר (בסימן ל"ג) אם נפסק הדין כשהיה קרוב ואח"כ נתרחק אין יכול לחזור ולתבוע באותו עדות ועיין שם בש"ך דכתב בשם העיטור דאמרינן דודאי יחזיקו דבריהם ראשונים ע"ש וא"כ אמאי מהני הכא כשהחזיר הממון דהא י"ל להחזיק דבריו ראשונים וצ"ע אף שנלפענ"ד דכאן אינו פסול אלא מטעם קנס שקנסו חכמים שיבטלו מעשיו וא"כ אם החזיר מהני הגדה ראשונה וכן כתב התומים ועיין בלשון ר"ן סוף פרק האיש מקדש ובספר מחנה אפרים הלכות עדות ועיין מה שכתבתי סימן כ"ח ועיין בנתיבות המשפט

סעי' כ"ג (ז) פסול מן התורה שהעיד עדותו בטלה אפילו קודם הכרזה ופסול מדבריהם אינו נפסל עד שהכריזו עליו. עסמ"ע (ס"ק נ"ו) דהביא בשם נמוק"י דלאותו עדות שנפסל בשבילו אפילו בלא הכרזה פסול ע"ש ועש"ך (ס"ק כ"ג) דהקשה דהנמוק"י לא כתב כן אלא למקשה דהוי ס"ל דפסול לעדות ע"פ עצמו א"כ כשמעיד לדידי אוזיף בריביתא אינו נאמן דהו"ל פסול אבל למאי דמשני אין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דבורי' לא מש"ל דין זה ע"ש. ולכאורה רציתי ליישב קושיית הש"ך דהא הסמ"ע (ס"ק ס"ד) הביא בשם תשובת הרשב"א היכא דאמר אשתך זנתה עמי פלגינן דבורא אבל אם אמר אני זניתי עם אשתך לא פלגינן דבורא ע"ש, וא"כ ה"נ היכא דאמר אני לויתי ממנו בריבית לא שייך פלגינן דבורא שפיר צריך להביא דין של נימוק"י שלאותו עדות שנפסל בשבילו אינו צריך הכרזה א"כ יש לומר העדות בטל וכן מצאתי בנתיבות המשפט ע"ש אך לא נהירא דהא כל סברת רשב"א הוא רק משום דהתם לא שייך לומר אונס שום דאין קשוי אבר אלא לדעת וגם אם היה אונס יה ואל יעבור כמבואר בתשובת רשב"א ועיין בתומים (ס"ק כ"ג) אבל הכא ודאי שייך לומר אונס אף דאמר אני לויתי ממנו ברבית מ"מ היכא דהוי אונס גמור פקוח נפש מותר להלוות ברבית כמבואר ביו"ד (סימן ק"ס סעיף כ"ב) וא"כ שייך שפיר פלגינן דבורא ושפיר הקשה הש"ך

(ח) אפילו פסול מן התורה אין לפסלו אלא בודאי אבל לא מספק כגון שהעיד ואח"כ באו עדים שעבר עברה שנפסל מן התורה אבל אם אין יודעים אם עבר קודם שהעיד או אח"כ מוקמינן גברא אחזקתו וכל מה שהעיד כשר עד דידעינן דעבר קודם לכן. לכאורה קשה לי ממסכת מכות דף ה' באו אחרים והזימם באו אחרים והזימם כלם יהרגו ר' יהודה אומר אסטטית היא זו ואינה נהרגת אלא כת ראשונה בלבד. והקשה הגמרא אי אסטטית היא זו אפילו כת ראשונה נמי לא ותירץ רבא אם אינה אלא כת אחת נהרגת ולדברי ריב"ש הנ"ל מאי מקשה הגמרא נהי לר"י אסטטית היא זו מ"מ על הזמה ראשונה ליכא כאן שום רעותא והרי הם כשאר עדים המזימין ואין כאן אומדנא אטו כולי עלמא גבי הני הוי קיימו הוי לן למימר לאוקמיה בחזקת כשרות להרוג כת ראשונה אולם מצאתי בריטב"א מסכת מכות בסוגיא הנ"ל דפי' כיון דכת ראשונה קיימו השתא ואנו רואין לר"י שחושש שאסטטית היא זו וכת שקרנים הם ויש ספק דלמא בשעה שהוזמו כת ראשונה נמי בכלל אסטטית היתה אין מן הראוי שיהרגו ראשונים ע"ש. נראה מלשון ריטב"א דמצד הדין הזמה ראשונה הזמה מעליא היא אך לענין דיני נפשות מקיל בספק כל דהו ואין להרוג ראשונים

סעי' כ"ט כל מי שנתחייב מלקות כיון שלקה בב"ד חוזר לכשרותו בסוף מס' מכות במתניתין כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתותן ובפי' הרמב"ם שם איתא דהיינו אם עשו תשובה וכן כתב הרב ברטנורא ע"ש ועיין בבעל המאור ורמב"ן דנראה מדבריהם אף שלא עשו תשובה וצריך עיון לענין עדות אם הוא כשר בלא תשובה אם לא דהא כתיב ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך ובטור וש"ע כאן כתבו סתם כיון שלקה חוזר. לכשרותו והוא מרמב"ם (פרק י"ב מעדות) ולא כתבו בעשה תשובה ובפרק ב' מהלכות טוען משמע דצריך לעשות תשובה ע"ש בלחם משנה ולפע"ד נראה דלענין עדות ודאי אינו כשר רק אם עשה תשובה מ"מ צריך קרא ונקלה אחיך כיון שלקה הרי הוא כאחיך דהא ר"ח ורי"ף סוברים היכי דפסול לעדות אף אם עשה תשובה אינו כשר לעדות רק מאותו זמן דהעידו עליו דעשה תשובה ולא מעת דעביד תשובה אבל הכא גלי רחמנא ונקלה כיון שלקה הרי הוא כאריך דודאי כשר מאותו זמן דעשה תשובה אף שלא העידו עדיין עליו בב"ד כיון דכתב ונקלה