דברי התורה קיד

ניכר שמיה היזק בדיני אדם נמי לחייב, ואי נימא דקנסא מקנסא ילפינן אמאי לא פריך הגמרא אפינו למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק מ"מ מדרבנן חייב כדי שלא יהי' כל אחד וא' הולך ומטמא טהרות של חברו כמבואר בסוגיא הנ"ל אלא ש"מ דקנסא מקנסא לא ילפינן זו היא ראיית הרמב"ן, והש"ך מתרץ שטת שאר פוסקים דס"ל דילפינן קנסא מקנסא ע"ש, ולפענ"ד יש לתרץ בפשיטות דהא בבבא קמא (דף צ"ח ע"א) הקשה הגמרא לרבה דסובר הצורם אוזן פרתו של חברו פטור משום דכולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי מתיב רבא העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, מלאכה היא דלא מנכר היזקא אבל צורם דמנכר היזקא ה"נ דמחייב בדיני אדם, ומשני הה"ד דאפילו צורם נמי פטור מדיני אדם ולרבותא נקט העושה מלאכה דאפילו לא מנכר נמי חייב בדיני שמים, ובתוספות שם (ד"ה הא קמ"ל) כתבו בתירוץ א' דבגטין פריך הגמ' שפיר לחזקיה מהעושה מלאכה במי חטאת דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואי אמרת שמיה היזק בדיני אדם נמי לחייב ואי אפשר לתרץ כמו בבבא קמא דלרבותא נקט מלאכה, כיון דחזקיה סובר היזק שאינו ניכר שמיה היזק והוי אינו ניכר כמו ניכר וליכא שום רבותא מה דנקט מלאכה, וא"כ מיושב קושיית הרמב"ן דלר"י לא היה הגמ' יכול להקשות דלר"י הוי שפיר רבותא דאפילו מלאכה דלא מנכר אפילו הכי פטור מדיני אדם משום דלאו לגבי מזבח קיימי ובדיני שמים חייב

(ב) דדאין דינא דגרמי, עש"ך (סק"ג) דהביא בשם בעה"ת (שער נ"א חלק ו' דין ח') דפסקו דגורם דגורם פטור כדאמרינן במסכת שבועות (דף ל"ב) הכל מודים בעדי סוטה שפטור בעדי קנוי דהוי גורם דגורם, א"כ אם מסר שלהבת ביד חשו"ק ושרפו שטרות פטור [ע"ש דסיים דאלו אכלה דבר שגופו ממון חייב אבל אכלה שטרות שאינו גופו ממון פטור דזה הוי גורם דגרמי] והביא הש"ך דעת הרמב"ן דחולק על זה, והש"ך פסק כבעה"ת דפטור גורם דגורם, ולפ"ז נלפע"ד דאם שרף שטר ערבות של חברו דפטור דלא הוי אלא גורם דגרמי דלמא יפרע הלוה ורק אם לא יפרע הלוה צריך הערב לשלם וכיון דשרפו יפסיד המלוה מ"מ גורם גרמי הוי ופטור לשטת הבעה"ת והש"ך

(ג) דוקא באדם חייב דיני דגרמי אבל בבהמה לכ"ע פטור, עש"ך (סק"ה) דדבר זה נובע מנמוק"י בבא קמא פרק שור שנגח ע"ש, ולפע"ד מתוספות ב"ק (דף נ"ד ע"א ד"ה חמור) לא משמע כן דהקשה אמאי קאמר הגמ' חמור דבור לר"י קשיא דלמא אתי חמור למעוטי שטרות שנפלו לבור ע"ש, ולפי שיטת רמ"א דאם שור מחק שטר חוב הבעלים פטורים כיון דבהמה לא עשה נזק בגופה והוי בכלל איש בור ולא שור בור, א"כ לא הקשה תוספות דלמא אתי חמור למעוטי שטרות דשטרות בבור ודאי דממונו שעשו גרמי ופטור.

(ד) לפיכך הדוחף מטבע של חבירו עד שירד לים חייב. עש"ך (ס"ק ז') דהביא בשם צפנת פענח דאם הכה על בתי נפש או שאר כלי כסף הוי כפוחת צורתה של מטבע דפטור והש"ך הניח דין זה בצ"ע ע"ש, ולפע"ד מתוס' והרא"ש מס' ב"ק משמע דלא כספר צפנת פענח דהא מבואר בתוס' (צ"ח ע"א ד"ה השף) וברא"ש (פרק הגוזל סי' יו"ד) דדוקא היכא דשף מטבע של חבירו היא דפטור אבל היכא דסדק מטבע של חבירו בידים ודאי חייב, ולכאורה צריכים להבין אמאי פטור בשף וחייב בסדק, דהא הכא איירי דלא עשה קנין במטבע וא"כ לא הוי רק מזיק, ואף אי מיירי דעשה קנין מ"מ כיון דכוונתו לא הוי רק לחסר צורה ולא קנה המטבע כמבואר באס"ז ע"ש, וא"כ אמאי חייב בסדק סוף סוף יכול לומר לבעלים לא חסרתיך כלום, אלא ע"כ צ"ל דתוספות ורא"ש סברי דמשום הכי א"ל לרבה דפטור בשף משום דצורת מטבע הוי כאותיות כמבואר בנמוק"י ב"מ (מ"ו ע"א ד"ה ור' פפא) דמשום הכי אין מטבע נקנה בחליפין, והיינו דוקא בשף צורה של מטבע אבל בנסדק דעשה נזק בגוף המטבע חשיב היזק ממש דתוספות ב"מ (מ"ה ע"ב ד"ה אין) כתבו דמטבע חשיב נמי כלי הואיל וראוי לתלות בצוואר בתו ולשקול בו משקולת, א"כ שפיר דדוקא שף צורתה פטור דזה אין בו ממש ולא חשיב נזק גוף דצורה הוי כמו אותיות כדברי הנמוק"י הנ"ל אבל בנסדק בטל שם כלי והוי דבר ממש וחייב מטעם מזיק גמור, א"כ ממילא מוכח דכשהכה על הכלי ונתקלקל הכלי ודאי חייב לשטת תוספות והרא"ש וזה ברור

הלכות נזקי ממון

סימן שפ"ט סעיף ט"ו (א) שן ורגל אין חייבים אלא א"כ הזיקו ברשות הניזק אבל ברה"ר פטורים וכו' ומיהו אם התיז אבנים ברה"ר והלכו והזיקו ברשות הניזק או עץ ארוך מקצתו ברה"ר ומקצתו ברשות הניזק ודרסה עליו ברה"ר ושיברה כלים ברשות הניזק חייב. לכאורה צריכים להבין לפי טעם של רב אלפס בפטור דשן ורגל ברה"ר משום דאורחייהו היא ואין הבעלים יכולים להזהר, א"כ אמאי חייב בהתיז אבנים ברה"ר והלכו והזיקו ברשות הניזק [וכמבואר בגמרא ב"ק י"ט ע"א], ואפשר לומר דהרי"ף א"ל גם הטעם המבואר בסמ"ע (כאן סק"ט) דכיון דשן ורגל מהלכי' תמיד ברה"ר הניזק נמי צריך לשמור שלא יוזק (וס"ל להרי"ף דבדאיתא להני תרי טעמי מפטר], ולפ"ז אתי שפיר דבהתיז אבנים מרה"ר לרשות הניזק ודאי לא היה לו להניזק להרחיק א"ע מלהניח שם כלים ברשותו משום הכי חייב המזיק (אבל היכא דהניח כלים על דף) [ובדינא דדף] ארוך שמקצתו יצא לרה"ר פטור לשטת הרי"ף [כמ"ש הרא"ש ריש בבא קמא בשטתו] דאי אפשר שילכו הבעלים אחריהם תמיד והוי ליה לניזק לשמור עצמו מזה [כיון שרואה שיש שם עץ ארוך הנוטה לרשות הרבים ומצוי שידרסו עניו בהמות ההולכות ברה"ר וישתבר הכלים]

סימן ש"צ סעיף ב' (א) כשכשה בזנבה כשכוש רב שאין דרכה לעשות תמיד והזיקה ברשות הרבים וכו' פטור ואם תפס הניזק גובה חצי נזק ממה שתפס וכו' [הג"ה] ויש אומרים דבכל ספק דינא לא מהני תפיסה. עסמ"ע (סק"ד) דהביא בשם הטור דאפילו הזיק לאדם אחד