דברי התורה קיג

לו מה שנהנה, אף דהאומר לחברו קרע כסותי פטור, ובקצה"ח כתב דבר אמת ונחמד דהיכא דחבירו נהנה ודאי חייב אף דהוי ברשות, דהא יורד לתוך שדה חברו משלם מה שנהנה, ורק בשבור כדי וקרע כסותי כיון דאין חברו נהנה רק משום מזיק מחייבינן ליה ומזיק ברשות פטור אבל נהנה ברשות חייב ע"ש בדברי קדשו, משום הכי שפיר כתבו תוספות אע"ג דלא אמר על מנת לפטור איכא למימר דמחמת הנאת בעילה מחלה לגמרי, דמבלעדי זאת היה הבועל חייב אם היא לא אמרה והפטר כיון שהוא נהנה בבעילה רק משום הכי פטור כיון דיש לה ג"כ הנאה בבעילה איכא למימר דמחמת הנאת בעילה מחלה לגמרי

סימן שפ"א (א) חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר ובא אחרון וישב עליו ונסמך עליהם ולא הניחם לעמוד ונשבר וכו' האחרון חייב שהרי אומרים לו אלו לא נסמכת עלינו היינו עומדים קודם שישבר וכו', עסמ"ע לקמן (סימן שפ"ג סק"י) דהקשה מ"ש הכא דחייבים כלם אם לא נסמך עליהם אחרון דהיה להם לעמוד ולקמן (סימן שפ"ג סעיף ד') חמשה שהניחו חבילות על בהמה ולא מתה ובא זה אחרון והניח חבלתו עליה ומתה אם היתה מהלכת באותם החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה האחרון חייב, והא יכול אחרון לומר היה לכם לקח חבלתכם כשהנחתי את שלי, ותירץ הסמ"ע דהכא איירי דאף אם לא בא אחרון ג"כ היה נשבר הכסא משום הכי יכול לומר אחרון דעכ"פ הייתם צריכים לעמוד לאחר זמן כשישבר הי' לכם לעמוד מיד ע"ש, ולכאור' תרוצו צ"ע דהא מרש"י בבא קמא (דף י' ע"ב ד"ה לא צריכא) נראה שאין ראוי לשבר אם לא בא אחרון דמ"מ כלם חייבים, (וכן הקש' בספר דברי משפט מזקיני הגאון זלל"ה], ולפע"ד ליישב קושיי' הסמ"ע בס"ד בחילוק נכון דמבואר בתוס' בבא קמא (דף ו' ע"א ד"ה לאתוי') דהיכא דדחף שורו לשור ש"ח לבור שניהם חייבים אבל אם אדם דחף שור ש"ח לבור של חברו אדם הדוחף לבד חייב כיון דבר דיעה הוא ובעל הבור פטור, ולפ"ז ניחא דהכא גבי כסא שנשבר הוי אדם המזיק כלם חייבים, אבל לקמן (סימן שפ"ג) גבי חבילות דחמשה הראשונים שהניחו חבילות רק ממונם עשה ההיזק שהרי כשהם הניחו לא מתה הבהמה רק כשהניח אחרון עמדה הבהמה ומתה, אף אם ת"ל דהנחה של ראשונים ג"כ גרמו מיתת הבהמה, מ"מ גבי חמשה הראשונים הוי רק ממונם שהזיק ולגבי אחרון הוי כאלו הוא גופיה מזיק, כמו כיחו וניעו דמזיק בכדי דאזלי הוי כמו דאזיק אדם בעצמו כמבואר במס' ב"ק (דף ג') וע'

סימן שפ"ב (א) שור שהי' עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הבריות ואילן העומר לקציצה מפני שהוא מזיק את הרבים וקדם אחר ושחט שור זה וקצץ אילן זה שלא מדעת הבעלים חייב לשלם לבעלים וכו' ואם טען אתה אמרת לי להרגו ולקצצו הואיל ועומד לכד הרי זה פטור, עסמ"ע (סק"ב) דהטעם דלמא לא היה לו פנאי ונתן לו רשות רק שכח הדבר שנתן רשות לזה עכ"ל, ולכאורה צ"ע למה צריך לטעם זה תיפוק לי' המוציא מחברו עליו הראיה,, וראיתי ברש"י בבא קמא (דף צ"א ע"ב ד"ה אנא) וז"ל וכי טעין ליה האיך אתה אמרת לי להורגו מסתמא קושטא קאמר כיון דלהכי קאי לא קפיד כולי האי ואנשי הוא דאנשי עכ"ל, ולכאורה דברי רש"י ג"כ תמוהים, ולפע"ד י"ל דכוונת רש"י וסמ"ע דאע"ג דהוא אמר שלא אמרתי פטור בלא שבועה דהוי כמו טענת ספק ואין נשבעין על טענת ספק דברי שלו לאו ברי גמורה היא, ולזה שפיר כתבו רש"י וסמ"ע טעם הנ"ל דהא קתני סתם במתניתין ובש"ע דפטור ולא קתני שום שבועה ולכן פירשו הטעם דלאו ברי גמורה היא, אחר זה ראיתי באס"ז דכתב דכיון דקנסא בעלמא היא לא משבעינן ליה, ואם כן לשטת הרי"ף דהוא מדינא נראה שיש כאן חיוב שבועה, אבל להטעם הנ"ל אפילו לשטת הרי"ף נמי פטור משבוע' כיון דאין כאן טענת ברי

סימן שפ"ה סעיף א' (א) המזיק את חברו היזק שאינו ניכר כגון שעירב יין נסך ביינו מן התורה הוא פטור אבל חכמים קנסוהו לשלם נזק שלם וכו', היא סוגיא בגטין (דף נ"ג) ור"י אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור מ"ט היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ומ"ט אמרו במזיד חייב כדי שלא יהא כ"א הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואומ' פטור אני, וערשב"א שם דהקשה דהא לקמן (דף נ"ד) הקשה הגמ' גבי נפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו הרי דבדרבנן קניס ר"י שוגג אטו מזיד ומתרץ הגמ' התם טעמא משום דאתי לאיטרומא ויאמר לו שוגג הייתי אם כן הכא נמי קשה דיהא כ"א הולך ומטמא טהרות חברו ויאמר שוגג הייתי, ותירץ הרשב"א דמ"מ אין יכולים להוציא ממון משום זה, אבל התם גבי נפלו ונתפצעו מיסר הוא דאסריה אבל לאפוקי ממונא לא מפקינן, וחזר והקשה, א"כ מאי מקשה, הגמרא דר"י אדר"י ממבשל בשבת דקניס ר"י שוגג אטו מזיד דהתם לאו אפוקי ממונא היא אבל גבי מטמא ומדמע אפוקי ממונא היא א"כ משמע דהיכא דאסרי הוי כאפוקי ממונא, ולבסוף מסיק הרשב"א דהגמרא היה יכול לתרץ זה אלא דהגמרא ניחא לי' בטעמא דרויחא ע"ש, ולפע"ד אף שדברי הרשב"א נוטה דהיכא דאסרינן עליה דבר המותר לא הוי כאפוקי ממונא כמו שנראה מדבריו דכתב דהגמרא היה יכול לתרץ גבי מבשל בשבת דלא הוי אפוקי ממונא, לולי דברי קדשו היה אפשר לומר דכל היכא דאסרינן עליו דבר המותר הוי כאפוקי ממונא משום הכי פריך הגמ' ממבשל בשבת דר"י אדר"י, אמנם זה דוקא היכא דאסרינן עליו דבר המותר אבל גבי נפלו ונתפצעו מסיק הגמרא שפיר דקנסינן ליה משום דאתי לאערומיה משום הכי בין שוגג ובין מזיד לא יעלו, דהתם כיון דהיה בשעת נפילה אגוזי פרך האסורים רק עתה אנו רוצים להתירם משום דנתפצעו ונתבטל חשיבותם משום הכי אמרינן דקנסינן ליה משום דדלמא אתי לאערומי והאיסור כדקאי קאי, אבל ודאי לאסור עליו דבר המותר מעיקרא כגון המבשל בשבת הי' אפשר לומר דחשיב שפיר הפקעת ממונא

סי' שפ"ו סעיף א' (א) קי"ל כר' מאיר, עש"ך (סק"א) דמביא דברי הרמב"ן בדיני דגרמי שלו דהביא ראיה דקנסא מקנסא לא ילפינן מדפריך הגמ' גטין (דף נ"ג ע"א) למ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק מהא דקתני העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואי אמרת היזק שאינו