דברי התורה קי

והכי קתני אכל תרומה טמאה משלם כל דהו אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורין, שילם חולין טמאים מהו סומכס אומר משום ר' מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין וחכ"א אחד זה וא' זה תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורים, וע' רש"י בשוגג תשלומיו תשלומין דהא אוכל תרומה בשוגג במדה משלם ולא בדמים ובתוספות שם (ד"ה אכל תרומה טהורה) הקשה על רש"י דאפילו את"ל לפ"מ משלם ולא לפ"ד לא מפטר אלא א"כ משלם שיהיו שוין להסקה כשיעור תרומה טהורה שאכל דלא גרע מגזלן כדאמרינן בפסחים (דף ל"ב) היכא דמעיקרא שוי' ד' ולבסוף שויא זוזא לא תבעי לך דלפ"ד משלם ע"ש וכן הקשו הרמב"ן ורשב"א על רש"י והניחו בצ"ע, ולפע"ד נראה ליישב דברי רש"י על נכון דהא מבואר במתניתין (פרק ו' מ"ב דתרומות) בת ישראל שאכלה תרומה קוד' שבא ליד כהן ואח"כ נשאת לכהן משלמת קרן וחומש לעצמה, וטעמא כיון שאם היתה התרומה שאכלה בעין עכשיו לא היתה צריכה ליתן לכהן דהיא כהנת כמו שכתב הרע"ב ע"ש, אבל היכא דלא נשאת לכהן חייבת ליתן קרן וחומ' לכהן, מבואר משם דאם אכל תרומה בשוגג אף שלא בא ליד כהן חייב קרן וחומש לכהן, אם כן שפיר דברי רש"י דהא אנן קיי"ל המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם מה שהפסיד לכהן רק משום כפרה דאכל תרומה צריך לשלם היכא דאכל בשוגג, על זה קאמר רש"י שפיר דלפ"מ משלם דנתכפר בזה, דהא מבואר ברש"י פסחים דאף אם שוי' מעיקרא ד' זוזי ולבסוף שוי' זוז דצריך לשלם ארבעה כמו בגזלן דעלמא דמשלם כשעת הגזילה, אבל לענין כפרה איכפר לי' בתשלומי מידה ע"ש, א"כ מבואר בדברי רש"י אף דאינו שוה כמו שאכל נמי אכפר לי', רק התם בפסחים איירי דתרומה כבר באה ליד כהן א"כ שפיר צריך לשלם ד' זוזי דלא גרע מגזלן דעלמא, אבל הכא בסוגיא דגטין איירי שעדיין לא בא התרומה ליד כהן, אם כן מצד גזלן ומזיק פטור, שפיר יוצא אם שלם טמאים דלפי מדה משלם ונכונים דברי רש"י, אחר זמן רב ראיתי בת"י תרומות (אות מ"ד) דדעתו ז"ל דגם בתרומה שלא בא ליד כהן צריך לשלם ד' גריוי כשמעיקרא שויא ד' וכו' משום דתשלומי כפרה דידיה ל"ג מגזלן ע"ש, וכבר חזקנו דעתינו מרש"י פסחים (ל"ב ע"א ד"ה היכא) דלענין כפרה די בתשלומי מדה, ורק משום גזילה משלם ד' גריוי ולכן כשלא בא ליד כהן די בתשלומי מדה, ודברי הת"י תמוהים]

סימן שס"ג סעיף א' (א) גזל בהמה והזקינה או כחש שאינו יכול לחזור וכו' משלם כשעת הנזילה אבל אם גזל בהמות וכחשו כחש שאפשר לחזור או שנגזל עבדים והזקינו וכו' אומר לו הרי שלך לפניך, עש"ך (סק"ג) דהביא בשם הראב"ד דדוקא הזקינו אבל מת העבד או נשרף משלם דמיו דלאו כקרקע ממש דמי דהא פסקינן בגטין בהשולח דעבד שנשבה ופדאוהו לשם בן חורין אחר יאוש לא ישתעבד לא לראשון ולא לשני אלמא לאו כקרקע דמי דקנה נפשיה ביאוש, והש"ך כתב ע"ז דמשם אין ראיה דהא דמהני יאוש היינו בעבד שנשבה במלחמה דגלי קרא דחזקת מלחמה מהני ע"ש, וי"ל קושיית הראב"ד דהתם אין השבאי קונה את העבד אלא למעשה ידיו כמבואר בגטין בסוגיא הנ"ל דמוכח מכמה קראי, וקנין דמעשה ידיו אינו דבר הנצמח מגופו של עבד רק מעלמא קאתי וכמו שמחלק תוספות גטין (דף ע"ז ד"ה ידה גופיה מי קניא ליה), אבל גוף העבד יש לומר דקרקע ממש היא ופטור הגזל אפילו בנשרף כמו שנראה מהרמב"ם. ומהרב המגיד וערמב"ן גטין (דף מ"ז) ע"ש

סעיף ז' יש אומרים דכשאין החצר עומד לשכר דאמרינן דאין צריך להעלות לו שכר אם חסרו אפילו דבר מועט כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו אע"פ שאין הפסד אותו שחרורית אלא מועט על ידו מגלגלין עליו כל השכר כפי מה שנהנה. ועיין ב"ק (דף כ"א) דחצר דלא קיימא לאגרא אין צריך להעלות לו שכר וקאמר הגמ' הטעם משום שנאמר ושאיי' יוכת שער, וכתב הנימוק"י דצריך זה הטעם אע"ג דזה נהנה וזה לא חסר מ"מ איכא הפסד מועט דמשחיר הכותלים לזה קאמר הגמ' דעביד תולעת שהישוב מועיל לבית, ולכאורה קשה אמאי קאמר הגמ' לעיל (כ' ע"ב) ר' יהודא אומר אף זה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר ש"מ זה נהנה וזה לא חסר חייב, ומתרץ הגמ' שאני התם משום שחרוריתא דאשייתא, וערש"י דזה בבית חדש אבל בבית ישן ליכא הפסד., ולדברי הנימוק"י משלים ישוב הבית הפסד מועט דשחרורית, ואפשר לומר דגבי בית חדש איכא הפסד טפי ואותו ההפסד אינו משלים ישוב הבית וכן כתב הלחם משנה (פרק ג' מגזילה) ע"ש מש"ה סובר ר"י גבי בית חדש צריך להעלות לו שכר, ולפע"ד א"צ לטעם זה דהא התם בעל העליי' בנה הבית אם ישרף או נפל אין בעה"ב נותן לו יציאותיו מש"ה ליכא הנאה דישוב הבית דלאו ברשות קיימא לענין זה מש"ה שפיר חייב

סעיף י"א (ג) מי שהיה לו צמר וסמנים שרוין ובא אחר וגזלן וצבע הצמר בסמנים והוזל צמר הצבוע בענין שאינו שוה אלא כמו צמר לבן וכו' פטור, ע' ש"ך (ס"ק ט"ז), ועיין בספר אמרי בינה מאת ש"ב וגיסי הגאון מוה' מאיר זצלל"ה מה שהביא בשמי (בהלכות דיינים סימן ל"ט)

סימן שס"ו סעיף א' (א) גזלן מפורסם [שעסקיו בכך ותשובתו קשה], הבא לעשות תשובה מעצמו אם אין הגזילה קיימת אין מקבלין ממנו כדי שלא ימנע מלעשות תשובה וכו' עיין במשנה למלך (פרק ד' ממלוה ולוה) דכתב דהיכא דעשה הגנב שנוי הוי כליתא בעינא ע"ש, וע' באסיפת זקנים ב"ק (צ"ה ע"א ד"ה בגזילה קיימת) דהביא בשם פריטי הרמ"ה דאף דהוי שנוי מ"מ לא עשו תקנה אף דקנה מחמת שנוי מ"מ לא עשו תקנה, ומבואר דלא כמשנה למלך וצ"ע

סימן שס"ז סעיף א' (א) הגוזל את חבירו אעפ"י שכפר בו הואיל ולא נשבע אם חזר והודה אינו חייב לרדוף אחר הבעלים להחזיר להם וכו'. עש"ך (ס"ק א') וז"ל אעפ"י שבא לצאת ידי שמים אינו חייב לרדוף אחריו וכו' וכ"ש כשלא הודה רק שבאו עדים שגזל אינו חייב