דברי התורה קט

צ"ע דהא בסוגיין בב"מ (דף כ"א) מקשינן לאביי ממתניתין דמאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו בה נמושות ואמאי הא איכא עניים בדוכתא אחריתי דלא מיאשי, ופרש"י דפירש נהי דלגבי עניים דהכא הוי יאוש מדעת שראו שהלכו בה נמושות אבל עניים דעיר אחרת עדיין אינם יודעים והאיך מותרין בו עכ"ל, ולפי דברי הש"ך מאי מקשה הגמרא הא אם עניים בדוכתא אחריתי יודעים שהלכו בו נמושות נמי אינם מקפידים א"כ אף לאביי מותר, וא"כ ראיה לשטת תוספות שם (דף כ"ב ד"ה מר) דדבר זה נמי דומה ליאוש שלא מדעת ויש לדחות

הלכות גזילה

סימן שנ"ט סעיף א' (א) אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא וכו', (ע' ש"ך סק"ב) דהביא דהמהרש"ל הכריע כשטת רש"י סנהדרין דגזל עו"ג אסור מדרבנן ע"ש, עיין בתומים (סימן ע"ב סקנ"ז) במ"ש והרי היא שלו ע"ש, ולפ"ז נוכל ליישב דברי רש"י במסכת חולין (דף ל"ט) אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי לר' אלעזר יהיב כותי זוזי לטבח ישראל מאי וכו' ומסיק הגמרא אי אינש אלמא הוא דלא מצי מדחי ליה אסור ואי לא אמר ליה רישך והר, ופרש"י אפילו למ"ד דסובר גבי כותי מעות קונה ישראל כיון דשחיט מסלק ליה לכותי ואינו נעשה שלוחו וע' בתוספות שם, וע' רשב"א דהקשה על רש"י מה מועיל זה דישראל מסלק לכותי מ"מ יש לכותי קנין בו ע"ש, ולדברי תומים הנ"ל ניחא דאף דכותי קונה בשר לא עדיף מהפקעת פקדון שהיה לכותי מזמן רב שלו אפילו הכי הי' מותר כסברת תומים הנ"ל שהרי הוא שלו, והכא נהי דעל ידי מעות יש לכותי קנין בה לא עדיף מפקדון דמותר הי' להפקיע, והכא ודאי ישראל הפקיע כדי שלא יאסר בהמתו ולכך אי מצי מדחי לו מותר ודברי רש"י נכונים

סימן ש"ס סעיף ו' (א) אבל הגוזל עצים ושיפן וקצצן או חקק בהם ועשה כלים וכו' [הג"ה] ואין נקרא שינוי אלא א"כ נשתנה שם הגזילה מכח השינוי. עיין בתוס' ב"ק (דף צ"ו ד"ה דגזל דיקלא וקטלי') דכתבו דאע"ג דגזל בהמה וקטלה קני התם הוי שינוי דמנכר טפי ע"ש, נראה מדברי תוס' היכא דמנכר טובא קנה אעפ"י שלא נשתנה שמו בכך, וכן כתב הרשב"א שם גבי גובי דדיקלא דהקשה הרשב"א א"כ צמר וצבעו נמי צמר צבוע מקרי ותי' דשאני התם דנשתנה מראיתו ע"ש, ולפ"ז יש לישב מה דקשה על עיקר דין זה דבלא ש"ה לא מהני שינוי מעשה מהא דאמרי' ב"ק (ס"ה ע"ב) ובש"ע לעיל (סימן שנ"ג ס"א) דגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו, ואמאי דהא שור בן יומו קרוי שור איל בן יומו קרוי איל כדאמרינן בגמרא שם, ויהי' מוכח מכאן דאף דלא נשתנה שמו קנה, ולפי דברי תוספות ורשב"א הנ"ל אתי שפיר דהתם כיון דמנכר טפי קנה אף דלא נשתנה שמו בכך

סימן שס"א סעיף ה' (א) לא הוי שינוי רשות אלא א"כ מכרו או נתנו לאחר [הג"ה] י"א דאם מכרו באחריות או נתנו בטעות או בע"כ לא מקרי שינוי רשות. עש"ך (סק"ג) דכתב בשם בעל המאור דאפילו בטעות הוי שנוי רשות גם ברמב"ן שם משמע דמודה ליה בזה ע"ש עכ"ל, ולפע"ד ד"ק תמוהין דהא מבוא' ברמב"ן ב"ק ר"פ הגוזל (ד"ה עוד כתב ה"ג) דמשום הכי נקט גבי גנב וגזלן ואנס הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר משום דהוי שנוי השם מעיקרא טיבלא והשתא תרומה, ועל זה כתב הרמב"ן בתירוץ בתרא דמשום הכי לא נקט הגמ' משום שנוי רשות ואיכא למימר דלא הוי ממון כהן כיון דלא תקן פירותיו א"כ לא חל עליו שם תרומה וצריך להחזיר דהוי נתינה בטעות אבל משום שנוי השם שפיר תרומתן תרומה ע"ש היטב, מבואר להדיא דנתינה בטעות לא הוי שנוי רשות כשטת הרמ"א, וע' בתוספות ב"ק (דף ס"ז ד"ה מעיקרא חולין) ע"ש

(ב) אבל בא אחר ונטלו מבית הגזלן שלא מרצונו וכו' אפילו אם אכלו השני חייב כשלם לבעלים, מדכתב המחבר סתם דחייב השני לשלם לבעלים אם אכלו משמע דאין חילוק בין אכלו למאכיל והיא שטת תוספות בבא קמא פרק הגוזל (דף קי"א ד"ה הגוזל) וכן מבואר בתוספות (ד"ה אין גזילה) דאף בגזלן מאכיל [לפני יאוש] לאחר חייב השני לשלם לבעלים, אבל שטת בעל המאור ונמוקי יוסף דבמאכיל לשני פטור אם אכלו אפילו קודם יאוש דהוצאה דגזלן היא ע"ש. ונראה לפע"ד דאף לשטת בעל המאור ונמוק"י דוקא אם נתנו לו לאכול בכה"ג פטור השני אפילו קודם יאוש כיון דנתן לו לאכול ואין יכול לעשות בו חפצו מה לי אכל הוא ומה לי אכל גזלן שפיר הוצאה דגזלן היא, אבל אם נתן להשני לעשות בו כל חפצו כיון דמטי לידיה ה"ל להחזיר לבעלים שהיא שלו, וכן משמע להדיא מדברי בעה"מ ע"ש, ולפ"ז מיושב קושיית המחנה אפרים (פרק ו' מגזילה) דהקשה לשטת בעל המאור מסוגיא דכתובות (דף ל') בסוגיא דזר שאכל תרומה דאוקמיה שתחב לו חברו לתוך פיו, ולשטת בעל המאור אף דלא חייב מיתה בידי שמים נמי פטור ע"ש, ולפי מה שכתבתי יש לומר דהתם דאדם שתחב לתוך פיו אינו מקפיד אם יאכל או יעשה בו מה שירצה דבכה"ג גם הבעה"מ מודה דהשני חייב, ושפיר אוקמיה הגמ' בתחב לתוך פיו דמ"מ אף אם אינו חייב מיתה בידי שמים חייב לשלם ושפיר נפקא מינא בין אביי ורבא

סימן שס"ב סעיף י"א (א) היתה שוה בשעת הגזילה ד' ובשעת הוצאה מן העולם דינר משלם ד' כשעת הגזילה בין ששברה או שתאה בין שנשברה או אבדה מאלי' וכיוצא בזה, עסמ"ע (סקכ"א) דהטעם דאף בתברה או שתיא משלם ד' שלא יהא חוטא נשכר דאלו נשברה מעצמה היה צריך לשלם ד' כשעת הגזילה ועכשיו שנשברה בידים לא יתחייב אלא דינר עכ"ל, ויש לתמוה על רש"י מסכת גטין (דף נ"ד) אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שלם חולין טמאין מהו אמר סומכס משום ר' מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורים, ומסיק הגמרא דחסורי מחסרא