דברי התורה קד

שלועס, וע' רמב"ן בדיני דגרמי שלו דכתב ג"כ דכל דיני דגרמי אין חייב רק אם גורם לחבירו היזק במה שחבירו כבר זכה, אבל אם גרם שלא יבוא חברו לידי זכייה לא חייב מצד גרמי והבאתיו לעיל (סימן ק"צ) א"כ ה"נ כן וצ"ע

סימן שלח סעיף ו' (א) אמר לכותי חסום פרה ודוש בה וכו' ישב כה קוץ בפיה וכו' אסור ואינו לוקה, עסמ"ע (סקי"ב) דאם לא אכלה מחמת אחד מכל אלו חייב לשלם ע"ש, לפע"ד דברי הסמ"ע צ"ע דהא אבעיא הוא בגמרא במסכת בבא מציעא (דף צ' ע"ב) אם ישב לה קוץ בפיה מהו וכן שאר האיבעיות אם חייב נשלם ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור, ולכאורה צריכים להבין למה צריך לשלם דהא הבעה"ב יכול לומר מה אפסדתיך, אך אפשר ליתן טעם על זה דצריך לשלם מטעם קנס ועי' באסיפת זקנים (דף צ"א) בד"ה אי בעי הוי מיתב קמה פקיע עמיר, ואפשר עוד לומר טעם שהוא משתרשי ומגיע לבעל החמור הפסד, וזה דוקא באם עשה מעשה גמור, אבל בישב לה קוץ ספק אם צריך לטול את הקוץ מפי' והמע"ה, ומדוע כתב הסמ"ע לדבר פשוט דבאחד מכל אלו אפילו בישב לה קוץ דצריך לשלם, שוב מצאתי באס"ז בשם הריטב"א גבי אבעיא הנ"ל (בדף צ' ע"ב) דפטור מלשלם מוכח דלא כסמ"ע וצ"ע

(ב) ואינו לוקה, עש"ך (סק"ב) דתמה על הב"ח שכתב דהטור נתכוין אבל אי הוי לוקה אינו משלם ותמה הש"ך דהא בחסימה אע"ג דלוקה משלם משום דאין באין כאחד וכו', ולכאורה היא קושיא חזקה, אך יש ליתן מקום לד"ק ע"פ דברי האס"ז ב"מ (דף צ"א ע"א ד"ה ולענין פסק) דהביא בשם הרמ"ך וז"ל ומיהו היכא דלא משכה בעל התבואה לפרה ולחמור אלא בעלים הנהיגה עד הגורן בתוך התבואה נראה לומר דמלקות וחיוב מזונות באין כאחד ואין משלם אלא לוקה עכ"ל, ולפ"ז נוכל לומר דמה שכתב הב"ח אבל אי הוי מלקות אין לוקה ומשלם, לזה נתכוין

סימן של"ט סעיף י' (א) אין בעה"ב עובר משום בל תלין אא"כ תבעו השכיר וכו' או שהמחוהו אצל שלחני ליתן לו וקבל עליו ליתן לו אינו עובר וכו', [הג"ה] ואם קנו מידו אין יכול לחזור בו, ונראה לפע"ד אף דשולחני עומד במקום בעלים מכל מקום אם שולחני לא נתן בזמנו אינו עובר בב"ת דגזרת הכתוב הוא לא תלין פעולת שכיר ארך ואצל שולחני לא עשה הפועל שום פעולה, וסעד יש לדבר מסוגיא דפרק המקבל במס' ב"מ (דף קי"ב) ת"ר לא תלין פעולת שכיר וכו' יכול אפי' אין לו ת"ל אתך יכול אפילו המחוהו אצל חנוני ושולחני ת"ל אתך וכו', ולכאורה קשה דהא פלוגתא היא רבה ורב ששת אי חוזר או אינו חוזר, ועיין בתוספות בפירוש ראשון דכתב לרב ששת דסובר אינו חוזר דהיינו שאין יכול לתבוע מעות מבעלים ראשונים, ח"כ קשה אמאי צריך קרא לפטור את הבעלים מבל תלין, תיפוק ליה כיון דאין לו חיוב ממון לא שייך ב"ת, אך לפי מה שכתבתי ניחא דצריך קרא לפטור נמי את השולחני אף שחויב תשלומין מוטל עתה על השולחני שהוא במקום בעלים מכל מקום אינו עובר בב"ת מטעם הנ"ל

הלכות שאלה

סימן ש"מ סעיף ב' (א) נכחש הכשר מאליו וסופו לחזור פטור אבל אם נכחשה מאליה ומתה אח"כ חייב לשלם עיין מה שכתבתי לעיל (סימן ש"ז) בעז"ה דבר נכון ליישב דברי המחבר

סעיף ג' (ב) השואל בהמה מחברו לילך דרך ידוע ובאו עליו לסטים באותו הדרך או חיות רעות ואנסוה ממנו חשיב מתה מחמת מלאכה, היא שטת הרמ"ה שהביא כטור משמו, ולכאורה קשה לשטת רמ"ה א"כ משכחת לה טוען טענת גנב בשואל אי אמרת לסטין מזוין גנב,. ובמסכת ב"ק (דף נ"ז) פריך הגמ' איתביה ונשבר או מת אין לי אלא שבירה ומתה גניבה ואבידה מנין אמרת קו"ח מה שומר שכר שפטור בו שבירה ומתה חייב בגניבה ואבידה שואל שחייב בשבורה ומתה אינו דין שחייב בגו"א וזו קו"ח שאין עליו תשובה ופריך הגמ' ואי ס"ד לסטים מזוין גנב הוא אמאי אין עליו תשובה איכא למיפרך מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטין מזוין ע"ש, ולשטת הרמ"ה קשה דהא בשואל ג"כ משכחת כפל בטוען טענת גנב אי אמרת לסטים מזוין גנב הוא וכן הרגיש בקצות החושן, ולפע"ד אפשר לתרץ ע"פ דברי מחנה אפרים (הלכות שאלה סימן ד') דכתב טעם חדש דמש"ה שואל פטור אם מתה מחמת מלאכה משום דהוי שאלה בטעות כיון דאין ראוי לאותה מלאכה שהשאיל לו הוי כשאלה בטעות, וגם לפי דברים עמוקים של חידושי הר"ן ב"מ (דף מ"ב) דכתב די"ל היכא דחלה ש"ש או תקפה עליו שינה שומר שכר פטור מ"מ לא משכחת כפל בש"ש בטוען טענת גנב דממנ"פ אי חפרה מאה אמה לא מהני גבי ש"ש, ואי טען שהי' חולה או תקפה עליו שינה א"כ לא פטור מטעם ששמר כראוי רק משום שנא הי' שומר באותה שעה, ובזה לא מצאנו כפל ע"ש היטב, ולפ"ז לא קשה כלל על הרמ"ה אף דפטור אם בא עליו באותו דרך לסטים מזוין דהוי כמתה מחמת מלאכה ובמתה מח"מ הוא פטור כיון דהוי שאלה בטעות כסברת מחנה אפרים הנ"ל, ואם כן שפיר פריך הגמרא דלא שייך בשואל טוען טענת גנב אף לשטת רמ"ה כיון דהוי שאילה בטעות ולא שייך כפל כסברת חדושי הר"ן הנ"ל

סעיף ד' (ג) השואל בהמה חייב במזונותיה משעה שמשכה וכו', [הג"ה] ויש אומרים דלא בעינן משיכה אלא מיד שנסתלקו הבעלים, מבואר ברא"ש בבא מציעא ובטור דאף להפוסקים דחייב מיד במזונות משעה שנסתלקו הבעלים מ"מ יכול המשאיל לחזור שאין רוצה להשאיל, ונראה פשוט לפע"ד דאם שואל התחיל ליתן מזונות אין משאיל יכול לחזור בו כמו שנתן כסף וע' לעיל (סימן קצ"ח), ועיין במחנה אפרים (הלכות שומרים סימן ז') דתמה על תוס' ורא"ש דסוברים דשומר חייב אף בלא משיכה מיד שנסתלקו הבעלים אמאי הא