דברי התורה קב

הרא"ש דיכול לומר מי הזקיקו לקנות רחים ויפסיד השוכר ולכך הקשה הרא"ש לשטתו שפיר

הלכות חבירות וקבלנות

סימן שכ"ב סעיף ב' (א) התנה עליו בעל הקרקע שיזרענה חטים וזרעה שעורים או שלא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה אע"פ שבא חגב וכו' והוכה רוב המדינה אינו מנכה לו מחכירו, עסמ"ע (סק"ה) וזרעה שעורים דיכול המשכיר. לומר אלו זרעת חטים היה מקוים בי ותגזור אומר ויקם לך ובלא זרעה כלל מצי המשכיר למימר אלו זרעת היה מקוים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו. וזו היא סוגיית הגמרא בב"מ (דף ק"ו), וע' בתוספות שם (ד"ה לניסא) דהקשה דהא אמרן לעיל לזרוע חטים וזרע שערי דאמר ליה אלו זרעת חטין היה מקוים בי ותגזור אומר ויקם לך וכ"ש הכא דליכא הוכחה כלל כיון דלא זרע כלל ע"ש, ולפע"ד י"ל דהתם איירי דכל באגא זרעי שערי וא"כ אם הוא זרע חטים שפיר י"ל ותגזור אומר כיון שהיא מין אחר, ועיין בנמוק"י דהביא ראיה דאם נתקלקל רובא דבאגא וגם אותה שדה אף שהיא מין אחר נמי הוי מכת מדינה ע"ש, אבל הכא דלא זרעה כלל איירי דהיה לזרוע מין מה שכל באגא זרעי, ושפיר ס"ד די"ל אם זרעתה נמי נתקלקל כמו כל באגא, מ"מ סובר שמואל דחוכר חייב מטעם לא יבושו בעת רעה, וזה שפיר היא בגדר נס משום הכי הקשה מרועה נימא גמי אלו היה שם נעשה לו נס

סימן שכ"ה (א) המקבל שדה מחברו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן וכו' ואם קבלה ממנו לשבע שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ע' רמב"ם (ופרק ח' משכירות הלכה ג') השוכר או מקבל שדה מחברו לשנים מועטת לא יזרענה פשתן שכרה או קבלה ז' שנים זרעה שנה ראשונה פשתן ואין שביעית מן המניין שכרה א"ק שביע א' שביעית מהמניין עכ"ל, ולכאורה צ"ע טובא במ"ש דבשכרה לז' שנים שנה ראשונה יזרענה פשתן ואין שביעית מן המנין וכיון דאין שביעית מן המנין א"כ בשנה שנייה נמי רשאי לזרוע פשתן כיון שהקרקע יהיה ביד השוכר שמונה שנים דאין שביעית מן המנין, ועל מתניתין דפרק המקבל לא קשיא דבמתניתין לעיל קתני קבלה ממנו לשבע שנים שנה ראשונה יזרענה פשתן די"ל דמתניתין איירי בשביעית בזמן הזה דאינו נוהג אבל על הרמב"ם צ"ע, ואפשר דהרמב"ם דנקט שנה ראשונה יזרענה פשתן משום סיפא נקט דבסיפא קאמר קבל לשביע אחד דשביעית מן המנין ואז אינו מותר רק בשנה ראשונה וצ"ע

סימן שכ"ו (א) המקבל שדה מחברו לזורעה שומשמין וזרעה חטים ועשתה חטים ששוין כמו שהיתה ראויה לעשות מהשומשמין וכו' עשתה פחות ממה שהיא ראויה לעשות מהשומשמין משלם לו המקבל כפי מה שהיא ראויה לעשות מהשומשמין, לכאורה קשה אמאי לא יכול לנכות דהא הגמרא בבא מציעא (דף ק"ד ע"ב) אמר ליה רב אשי אמרי אנשי כחשא ארעא ולא לכחוש מרה, וע' תוספות (ד"ה סבר רב כהנא) דכתבו ואפילו למ"ד דחייש לכחש גופנא הכא מודה דלא חיישינן ע"ש, וע' מהרש"א שם דהתם גבי נזקין לא יפסיד המזיק יותר ממה שהזיק אבל הכא למה ישתכר האריס ע"ש, ואפשר דמש"ה נקט הגמרא עבדא חטין טפי מן שומשמין מש"ה סובר דאין יכול לנכות אבל אי עבדא פחות דאין משתכר יכול לנכות לפי סברת מהרש"א, אבל בש"ע כאן ובפוסקים כתבו דאפילו עבדה פחות אין יכול לנכות כחשא וצריך להבין למה לא ינכה דהא אינו משתכר, אבל לפי האמת ניחא דהא אנן קיי"ל לא חיישינן לכחשא דארעא ולכך אפילו עבדה פחות לא ינכה, עוד יש לומר דסברת תוספות דהכא גלי אדעתא דלא חייש לכחשא דארעא

סימן שכ"ט (א) המקבל שדה מחברו לזמן ידוע ומת והניח בן לא יאמר תן לי מה שאכל אביך וכן הבן לא יאמר לי תן לי מה שעשה אבי אלא שמין מה שעשה עד עת מותו ויתן לו אפילו שהתנה עמו לזמן קבוע, עסמ"ע (סק"א) דפירש דרישא איירי דכבר קבל אביהם כל שכרו משום הכי אין בעל הבית יכול לומר לא אניח לכם בשדה אלא תחזיר לי את המותר שאכל אביהן על עבודתו אין שומעין לבעל הבית אלא הדין עם היורשים לומר אנחנו גומרין עבודתו, ובבא שניה איירי דלא קבל אביהם עדיין כל שכירתו לפיכך הדין עם בעל הבית, וע' בנמוק"י בבא מציעא (דף ק"ט) דהקשה דהא גבי הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה ואמאי יכול הכא בעל הבית לסלק את היורשים, ותירץ דהתם גבי פרה שאולה כל הנאה שלו ולפיכך זכו הבנים בזכותה כל זמן שאלתה אבל בקבלנות שהוא מתעסק במלאכתו של בעל הבית יכול לומר אי אפשי בך שתעשה מלאכתי ע"ש, ולפע"ד עיקר כוונת הנמוק"י דגבי שאלה אותו תשמיש מה שהשואל משתמש הוא רק להנאת עצמו, אבל גבי שתלא דעוסק לצורך בעל הבית לפיכך יכול בעל הבית לסלק את היורשים, ולפ"ז נראה לי לדינא דהה"ד שוכר פרה לזמן ומת השוכר בתוך הזמן נמי יכולים בנים להשתמש בה כל ימי שכירות, וע' סמ"ע לקמן (סימן שמ"א) דלא משמע כן ע"ש, ואפשר דלאו דוקא נקט שם כן, ובעיקר קושיית הנמוקי יוסף יש לתרץ דהא הנמוק"י בעצמו מביא (באותו סוגיא) בשם הרמב"ן דאם קבל אביהם כל שכרו אין בעל השדה יכול לומר תנו לי מה שאכל אביכם יותר על מה שעשה כיון שכבר קיבל אביהם כל שכרו יכולים היורשים לומר אנחנו גומרין מלאכתו ע"ש, א"כ מוכח להדיא היכא דיורשי מקבל מוחזקים יכולים לטעון אנחנו רוצים לגמור מלאכתו, א"כ ממילא ניחא גבי הניח להם אביהם פרה שאולה דשם אין לבעל הבית להשיג שום דבר מאביהם השואל נמצא דיורשי השואל מוחזקים ושפיר יכולין יורשי שואל לטעון אנחנו משתמשין בה כל ימי שאלתה, ושואל נקרא מוחזק כמבואר בתוספות ב"מ (דף ק"ג ד"ה פרדיסי) ע"ש: