דברי יוסף צ

א) מה שכתב כת"ר כי בהלכה ד' ברמב"ם הלכות מלכים, מפורש .ואצ"ל דין או נשיא שלא יהיה אלא מישראל" בא לאפוקי נשי ישראל שאינן ראויות לשום התמנות, כי הכתוב מדבר רק באנשים מישראל ולא בנשי ישראל, עכ"ל. אבל באמת בהלכה ד' מדבר אודות פסול מינוי אינו ישראל ומביא ע"ז הפסוק "מקרב אחיך", ולא אודות פסול נשים להתמנות, שזה ממעט מן "מלך ולא מלכה"

ב) גם מה שכתב כת"ר, כי "הכלל של המשנה בנדה: כל הכשר לדון כשר להעיד, והירושלמי מוסיף: עתה שאין אשה מעידה אינה דנה, ג"כ מיוסד על יסוד זה שענין דינות בכלל התמנות אשר נשים נתמעטו מזה", עכ"ל. ולדעתי אם נאמר "שענין דינות בכלל התמנות אשר נשים נתמעטו מזה" כמו שכתב כת"ר, א"כ ל"ל הכלל וההוספה של הירושלמי "מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה", הלא מה שפסולה לדון אינו יוצא מהכלל של אינה מעידה, רק משום התמנות שיוצא מן הפסוק "מלך ולא מלכה". וגם למה מביא הירושלמי למוד מיוחד "ועמדו שני האנשים" כמובא בתוספות נדה ג' הנ"ל, ולא די לו הטעם של התמנות מהפסוק "מלך ולא מלכה". וכבר הארכתי בקונטרס "שויון הנשים" פרק שלישי, לבטל דעת הרדב"ז שיש באשה הדנה גם איסור "מלך ולא מלכה" והבאתי ע"ז ראיות נצחות

ג) מה שביאר כת"ר דברי התוספות נדה "עפ"י הדבור היתה", ר"ל שהאיסור הוא רק המינוי וכו' (כבר הראיתי גם אני בקונטרס "שויון הנשים" מדברי הרשב"א שעיקר האיסור הוא המינוי) והקב"ה גלה דעתו, שהזמינה ויעדה להיות שופטת את ישראל וכיון שהמינוי שלה היה מן הקב"ה ולא מישראל הרי נעשה המינוי שלה בהיתר, עכ"ל כת"ר. בודאי סברה זו טובה וישרה אעפ"י שכל מפרשי התוספות לא פירשו ככה, וגם על סברה זו יש לפקפק, וזהו: איך מינה אותה הקב"ה בעצמו מסתמא ע"י בת-קול או על ידי נביא, והלא מצות מינוי דינים היא מצות-עשה בתורה, ועתה בא הבת-קול או הנביא למנות דין ולבטל אותם ממצוה זו של מינוי הדינים, אפשר שזה נכנס בכלל "לא בשמים היא" במקום שבא לבטל כלל ודין ידוע, ואין הבת-קול נאמן לפי תירוץ התוספות יבמות י"ד ע"א ד"ה ר' יהושע היא ועוד בכמה מקומות. וגם הנביא אינו נאמן לבטל שום מצוה (עיין רמב"ם הקדמה לסדר זרעים והלכות יסודי התורה פ"ה) וע"כ צריכים אנו לאמר שהודיע ה' את המינוי ע"י נביא בתור