דברי יוסף פט

"וא"ת הא כתיב היא שופטה את ישראל, י"ל דלא שופטת ממש אלא מנהגת כשופטים ששפטו את ישראל. ואע"ג דאמרינן בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה, התם לא מינו אותה אלא היו נוהגין בה כדין מלכה והיו נוהגין על פיה". רצה לומר, כי לא היה מצד ישראל שום מינוי אליה והאיסור הוא רק המינוי, ואם הקב"ה הזמינה לשופטת כמו שבארתי בדברי הרדב"ז, או שהיו נוהגין בה כדין מלכה בלי שום התמנות - הרי זה דבר היתר אעפ"י שדנה ושפטה ממש

עוד מוסיף הרשב"א "וא"ג שופטת ודנה שהיו מקבלים אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים", עכ"ל. רצה לומר, ששני הצדדים קבלו אותה תמיד עליהם לגמור הדין ביניהם ולא הציבור מינה אותה, דאם לא כן היה לו להרשב"א לאמר: שקבלו אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים. שאם דבורה שפטה את ישראל מפני שכל ישראל הסכימו עליה כמו שמקבלים קרוב או פסול, הלא היתה כאן רק קבלה פעם אחת מצד הציבור ותו לא, ומדקאמר הרשב"א "שהיו מקבלים אותה" על-כרחך שבעלי-הדין בעצמם בחרו בה בכל פעם והיו מקבלים אותה עליהם, כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים, ולא היתה לה שום שליטה על הציבור כמו שביארתי זאת גם בדעת התוספות לעיל. ולכל התירוצים של הראשונים ז"ל, אין כל אופן להציבור למנות אשה לשום שרות להיות בנשיאות או באיזו התמנות, אף אם תהיה כדבורה הנביאה, כי כבר גזרה התורה "כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך", וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש. ידידו עוז אוהבו מחבבו ומוקירו הדו"ש יוסף קאנוויץ ב. א' תצוה ט' אדר תרפ"ג. ידידי ואהובי באמת, הרב הגאון המפורסם חריף ובקי וכו', כש"ת ר' יוסף קאנוויץ שליט"א רב ואב"ד בעיר טרענטאן

אחדש"ת באהבה. שמחתי לקבל מכתבו, מכתב אהבה וידידות ומה גם דברי תורתו ע"ד "שויון הנשים", וזהו שאני רואה לע"ע להשיב על דברי כת"ר.