דברי יוסף ט

בעצמו מדיח, די לו כלי אחד, כי בודאי יזהר מלטעות. וכן פירש רש"י "חלבים למכור בשוק" עיי"ש, וה"ז כמו שפירשתי

ובזה אפשר ליישב פליאה עצומה מדוע השמיט הב"י ביור"ד סימן ס"ד את הדין של ג' סכינין והדין של ב' כלים, רק כתב בסעיף ט"ז "אין מולחין חלבים עם הבשר, ולא מדיחין אותן עמו, וכלי שמדיחין בו חלבים אין מדיחין בו בשר, וסכין שחותכין בו חלבים אין חותכין בו בשר", ומדוע לא סיים הב"י כמו שסיימו הרמב"ם והטור להצריך ג' סכינין וב' כלים? - אך באשר הב"י לא הביא על שולחנו הטהור כי-אם הדברים הנוהגים בזמן הזה, ובסעיף י"ז כתב "נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין אחת, מפני שונתנים בגד על ירכים וכו'", א"כ ממילא אין מקום כבר להדין של ג' סכינין. ובנוגע להדין של ב' כלים, כיון שדין זה הוא רק "אם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות" כמו שכתב הרמב"ם, ואחרי שמנהגנו להדיח כל אחד בביתו לכן אין צורך בשני כלים, כי לבעה"ב בעצמו די לו בכלי אחד אם ירחוץ בינתים את הכלי, כי כל עיקרו של דין שני כלים הוא מטעם דלמא אתי למטעי, ובבעה"ב לצורך עצמו אין החשש הזה, כיון שאינו טרוד ובודאי יזהר, ומיושב שפיר דברי הב"י וגם הרמ"א ס"ל כן, ולכן לא הגיה כלל בסימן ס"ד ורק בסימן ס"ט כתב "ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר", אבל לא מן הדין הוא, כי ע"פ דינא דגמרא מצריכינן שני כלים רק גבי מוכר לאחרים שמפני טרדותיו אפשר שיטעה, ולא לבעה"ב שיודע להזהר

עכ"פ בבית-מאפיה אשר בו אופים מצות לאחרים, אסור לכ"ע ע"פ הדין. ובלא"ה עלינו להחמיר בדין מצה ביותר וחוב קדוש עלינו לצאת במחאה נגד אלה האופים העושים שלא כדין, לאפות בבתי המאפיות שלהם פעמים מצה של פסח ופעמים מצה של חמץ. כי מלבד המכשול אשר רבים אינם נותנים לבם להבחין ולהבדיל בין מצה של פסח ומצה של חמץ וסומכים על השם "מצה" לאוכלם גם בימי הפסח, הנה אפילו אם היינו בטוחים שלא יטעו הקונים, גם אז אסור להאופה לעשות דבר זה ע"פ הדין. ישראל קדושים הם והנלע"ד כתבתי. יוסף קאנוויץ

נ.ב . - והנה אחרי שכתבתי את הנ"ל השיג על דברי ידידי הרב הגאון ר"י סגל שליט"א ודחה את ראיתי לאיסור מדברי הגמרא בחולין דף ח' ע"ב, מפני שברש"י והרא"ש והר"ן מפורש שם שהחשש הוא רק בבהמה אחת, דכיון