דברי יוסף י

דטריד בעבידתיה חיישינן שמא יטעה. אבל בבהמה אחרת ובפרט מיום ליום, לא חיישינן כלל, זהי תוכן השגתו

ולפי דעתי לא צדק בהשגתו כלל וכלל. כי זה שמחלקים הראשונים מבהמה זו לבהמה אחרת או מהיום למחר, זהו רק לפי סברת המקשה, דפריך "וניתקן ליה חדא ונדיח בו בשר והדר נדיח בו חלבים". דהא לכאורה קשה, מה יועיל שבפעם הזאת ידיח הבשר תחילה לפני החלבים, והלא אח"כ בבהמה אחרת או למחר, אף כשידיה הבשר תחילה יהיה זה אחרי החלבים של הבהמה הראשונה או אחרי החלבים של אתמול? וע"ז כתבו דלבהמה אחרת או למחר אין לחוש, מפני שבתחילת עבודתו הוא משים לבו לעשות כראוי

אך לא כן הדבר לפי דברי התרצן שחידש .גזירה שמא ידיח חלבים ואח"כ בשר", כי אז אין עוד נפקותא מבהמה זו לבהמה אחרת או מהיום למחר, אלא לעולם ואפילו בתחילת העבודה אנו חוששים שמא יטעה. והסימן לזה, כי המקשן הוסיף להקשות "השתא נמי מיחלפי ליה" - כיון שיש לנו חשש כזה, אפילו בשני כלים יש להתחשב עם הגזירה, עד שבא המתרץ ואומר "כיון דאצרכיניה תרתי אית ליה היכירא" ופרש"י: עושה בה סימן. נמצא לפי המסקנא, דלעולם אנו חוששין לגזירה זו

וראיה לדברי, שהמג"א בשם הגאונים שהביא אסר בכלי אחד לאו-דוקא להגעיל באותו היום מבשר לחלב ומחלב לבשר, אלא אסר סתם דמשמע אפילו מהיום למחר. ואם נאמר לחלק בין היום למחר, יהיה חידוש שמותר להשתמש בכלי אחד לעולם, יום אחד בבשר ואחרי שיגעיל את הכלי ישתמש בו למחר בחלב וביום השלישי ישתמש בו שוב לבשר אחרי הגעלה, ודבר כזה לא שמענו. הנ"ל סימן ה' בדין חזקה בשוחט ושוחט שהשיג גבול רעהו

שאלה: - שוחט עופות שהיתה לו חזקה בבית-מטבחים לעופות וגם עשה שם עבודתו אאמנה זה שנים רבות אך אחרי שבית המטבחים נמכר לאיש אחר פיטר בעלו החדש את השוחט הקודם וקיבל שוחט אחר