דברי יוסף ח

מכל צד חמוץ, ואם נתיר לאפות בסדר כזה, אז במקום החיוב להוסיף שימור במצה אנו עושים גרעון בהשימור, ולכן אין להתיר זאת בשום אופן

והנה ביור"ד סימן ס"ט כתב הרמ"א "ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר" - הרי שדעת הרמ"א היא, שאין בזה איסור מדינא אלא רק מנהג בעלמא וזהו לכאורה נגד סוגית הגמרא בחולין ח' ע"ב? אך יש לומר שהרמ"א מחלק בין איסור חלב שהוא מהתורה לאיסור דם באופן זה שהוא מדרבנן. ועוד יש לחלק, שהחלב הוא שמן ומתדבק כמו שפרש"י שם "שמא ידיח חלבים תחילה ויהיה המים מפוטמות מן השמנונית ע"י שפשוף הידים ואע"ג שהוא צונן, ואח"כ ידבק בדפנות הבשר, ואע"ג שאין נבלע בו נדבק הוא מבחוץ" ולכן באמת אסור שם מדינא. אבל איסור דם זה בטל במים והרי זה דומה למה שאמרו בחולין דף קי"ב ע"א "האי איתיא איסורא בעיניה, והאי ליתא איסורא בעיניה", ולכן לא נראה לו להרמ"א לאסור בזה מדינא, אלא האיסור הוא רק מנהג העולם, וחולק הוא על דעת האו"ה המובא בב"ח שגם בזה יש לאסור מדינא

אולם נראה לי לאמר דבר חדש, כי הרמב"ם בהלכות מ"א פרק ז' הי"ז כתב מולחין חלבים עם הבשר ולא מדיחין חלבים עם בשר, וסכין שחתך בה חלבים לא יתחוך בה בשר, וכלי שהדיח בו חלבים לא ידיח בו בשר, לפיכך צריך הטבח להתקין שלש סכינין אחת ששוחט בה ואחת שמחתך בה בשר ואחת שמחתך בה חלבים". ושם בהלכה י"ח כתב "ואם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות, צריך להתקין לו שני כלים של מים, אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים". - ולפלא מדוע האריך הרמב"ם והוסיף הדברים "ואם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות", ולא כתב כסדר כלשנא דגמרא שמתחילה מובא דין הטבח בג' סכינין ואח"כ דין הטבח בשני כלים. ואחר שכתב "לפיכך צריך הטבח להתקין ג' סכינין", היה לו לסיים ולאמר "וכמו כן צריך להתקין שני כלים של מים"

? לכן אפשר שדעת הרמב"ם היא, שגזירה זו "דלמא אתי למטעי" אינו שייך באדם העוסק בעד עצמו, כי בודאי יזהר בכל הענינים שלא יבוא לידי קלקול, ורק בטבח המוכר לאחרים אם הוא מתעסק בהדחה, נחוץ לו שני כלים, מפני שע"י טרדתו אתי למטעי. לזאת כתב הרמב"ם "ואם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות, צריך שיתקין לו שני כלים", אבל אם בעה"ב