דברי יוסף פה

והנה בהא דאיתא בב"ב קנ"ה: בפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו אתא לקמיה דרבא אמרו לו קרוביה זיל אכול תמרי ושדא ביה קשייתא בי רבא, עבד הכי אמר להו זביניה לאו זביני, עיי"ש. הרי חזינן דגם בפעם אחת החזיקו לשוטה ומדוע לא תלא זה מטעם חוצפא, כמו שלבסוף נודע לו שמטעם חוצפא עביד הכי, - נראה דכיון שאמרו חכמים דלא ימכור אדם בנכסיה אבוה בפחות מבן עשרים, ממילא בריעותא כל דהוא ביטל הזביניה. והנה יוצא מזה דבתלתא זימני בכל אופן הוחזק לשוטה, אף בדברים שיש להסתפק ולתלות דלאיזו מטרה נתכוון

ג) והנה לפי"ז במי שהוחזק שוטה לדבר אחד, אז דינו כשוטה לכל דבר ופטור מכל המצוות שבתורה אפילו אם יש לו דעת בכל מילי, והיינו משום דדנין אותו לדעתא-קלישתא בכל דבר ודינו כקטן. וע"כ שאין דינו כע"ח וע"ש אשר בעת חלמותו דינו כבריא, משום דע"ח היינו שהסיח דעתו מאותו שגעון שהחזיק בו עד עתה, דאל"כ דינו כשוטה לכל דבר אף באופן שמשיב כהוגן, כיון דקיי"ל דשוטה לדבר אחד דינו כשוטה לכל דבר. - וא"כ בנידון זה אשר לפנינו בדבר השגעון בדמיון שלא סר ממנו עד עתה זה כי"ג שנה, לכן אין לדונו לע"ח וע"ש כיון שעדיין מחזיק בדמיונו ודינו כשוטה אעפ"י שמשיב כהוגן על השאלות ששואלין אותו, וזהו מטעם דעתא קלישתא. ולא דמי להא דנשתתק דסמכינן אבדיקה כמבואר בגיטין ע' ובשו"ע סימן קכ"א ס"ה, דשאני התם דלא בענין לידע רק אם הוא שפוי בדעתו עדיין וכיון דע"י הבדיקה נתברר שהוא שפוי בדעתו, דנין אותו בחזקת בריא כדמעיקרא, משא"כ במי שהוחזק לשוטה ושטותו טרם הלכה ממנו, א"כ מאי מועילה הבדיקה כיון שדינו כשוטה מצד הדין

איברא דיש לדונו לע"ח וע"ש מטעם דיש לדמותו להא דחרש אליבא דר"א ביבמות קי"ג, דסבר שם הש"ס דיש מקום לומר דסבר ר"א דחרש הוי ע"ח וע"ש - והיינו דאעפ"י שאין ברור לנו חלמותו. אבל שיטת ר"א דע"כ יש גם שעה שהוא חלים וקדושיו קדושין, ומ"מ לא מצי מגרש כמבואר שם, וע"כ הביאור בזה דאף דחיישינן לקדושין מטעם דשמא היה חלים בשעה זו, אבל כיון דשטותיה לא הלכה ממנו לא מצי לגרש. וביותר לרבנן דסברי דלא חיישינן לחלמותו כלל אעפ"י שגם רבנן סברי דיש עתים שהוא בריא, דע"כ אין לעשות מחלוקת במציאות כמו שכתבו הראשונים במקום אחר, אלא שרבנן סברי כיון דשטותו משתרר בו לכן אין לחוש לחלמותו המעט, והיינו כיון דשטותו וחלמותו מעורבים יחד לכן אין לחוש לחלמותו.