דברי יוסף פד

יחשב מטעם דהמטרה בעצמותה כעין שטות היא, מכש"כ כשעושה דברים בלא מטרה. - ויש לעיין מדוע לא כתב הרמב"ם הני דחשיב התנא ולפסוק כר"י דאפילו באחת מהן הוי שוטה, לאפוקי מדעת ר"ה דסבר דבאחת מהן תלינן דאימור למטרה נתכוון. וצ"ע. - ונראה לומר, דסבר הרמב"ם דר"י דאמר אפילו באחת מהן, אבל עכ"פ בעינן שיעשה כן שלש פעמים שהן חזקה, ומדויק בלשון הרמב"ם שכתב "תמיד", וע"כ הכוונה בשהוחזק וזהו בשלש פעמים. ולפי"ז הא דפלגי ר"ה ור"י, ע"כ בזה פליגי. דר"ה סבר דבעינן שיתחזק בשלושה מיני מעשים דאז נעשה כשור המועד ע"י נגיחת שלשה מינים, ור"י סבר דסגי גם במעשה חדא בשלש פעמים ולא תלינן עובדא של שלש פעמים באימור וכו'. וגם ר"ה לא פליג אלא בזה דבעינן מעשה בשלש מינים, וזה כתב הרמב"ם בהדיא דסגי במעשה חדא

והנה הב"י בחו"מ סימן ל"ה כתב ג"כ דבעינן שתהיה דרכו בכך, וע"כ הביאור תלתא זימנא - והובא דבריו בש"ך יו"ד, עיי"ש. - והנה השמ"ח הביא בשם הראש יוסף דגם בפעם אחת סגי. ומביא התבוא"ש ראיה מדברי התוספות חגיגה ג' ד"ה כיון, ומחד בשלשה זימנא וכו'", משמע דעד השתא איירי בחד זימנא, ועיי"ש. הרי מתבאר דדעת התוספות דבאופן דעביד דרך-שטות סגי בחד זימנא. אבל נראה דיש לדחות, דהנה אעפ"י שיש לומר דלפי הס"ד הכי סבירא להש"ס, אבל להמסקנא דהש"ס מדמה זה לשור- המועד בעינן לכו"ע תלתא זימני. וגם מהא דקאמר הש"ס דטעמא דר"ה דבעינן דעביד לכולן, משום דבחד מינייהו תלינן באומר וכו'. והקשה הטו"א, הלא עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק ודלמא דרך-שטות קא עביד? ל ומתרץ דמספיקא לא נעשה שוטה, מטעם דרובא דאינשי לאו שוטים נינהו, ועיי"ש. והנה לפי"ז אתי שפיר הא דכתבו התוספות דלר"ה לא מהני אפילו בתלתא זימני, משום דלא הוי יותר מחזקה וכיון דרובא דאינשי בריאים - רובא וחזקה רובא עדיף. והנה לפי"ז ר"י דסבר דגם בחדא איתחזק לשוטה, ע"כ הכוונה באופן דאיתחזק בתלתא זימני, משום דאין לנו לעשות פלוגתא רחוקה ביניהם. והא דלא אזיל ר"י בתר רובא, אפשר דסבר דשאני בהשתנות הגוף שע"כ יצא מכלל רובא. דוגמא לזה בבכורות מ"ב: " אפילו תימא רבנן, הואיל ואישתני אישתני", דכו"ע אמרינן הואיל ואישתני אישתני. - והסברא בזה, דבמקום שאנו רואים שינוי בגוף לא שייך בו רובא כיון דבהכרח יצא מכלל חב - אבל הסברא נוטה דכל זמן שלא עשה כן שלש פעמים ויש לתלות בדבר אחר, עדיין לא הוחזק לשינוי הגוף.