דברי יוסף פג

מי הוא שוטה, וביותר יש לברר ע"י רופאים מומחים. וע"כ כוונת התנא ליתן שיעור, כלומר: דאף מי שאינו שוטה כפי הנראה וגם הרופאים אינם מחליטים עליו לומר כי שוטה הוא, מטעם שעושה מעשים ככל האנשים הבריאים, ובכל זאת נתנו חכמים שיעור -- היינו שיעור למטה - לומר דאף האנשים אשר למראית-עין המה בריאים אבל אם עושים מעשים כאלה, נחשבים הם לשוטים ע"פ דין. והיינו שיש שוטים המוחזקים לכל ששוטים הם, ויש שוטים כאלה אשר הדין עושה אותם לשוטים ואין משגיחים על מעשיהם הטובים, מטעם כי העושה אותן הדברים דינו כשוטה ופטור מן המצוות וכל מעשיו בטלין ומבוטלין מפני חסרון-דעת ודעתו דעתא קלישא. - וזהו מה שכתב הרמב"ם בפ"ט מעדות ה"ט וז"ל: , השוטה פסול לעדות מן התורה לפי שאינו בן מצוות, ולא שוטה שהוא מהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד, אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים אעפ"י שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים, הר"ז פסול ובכלל שוטים יחשב", עכ"ל. הרי מבואר להדיא דיש שני מיני שוטים וחכמים דברו מהשוטה שהוא לדבר אחד בלבד, ובכל זאת דינו כשוטה לכל מילי

ב) והנה מבואר בסוגיא, דאם הוא שוטה לדבר אחד הוי שוטה לכל מילי. והוא מהא דפריך הש"ס: ה"ד אי דעביד דרך שטות אפילו בחדא נמי ל ומשני דבחדא יש לתלות דלא עביד דרך שטות אלא מכוון לאיזו מטרה דלא הוי דרך שטות. אבל זה ודאי דאם עושה דרך-שטות כו"ע סברי דהוי שוטה לכל מילי. והא דסבר ר"ה דבעינן שלשתן, זהו משום דבחדא מינייהו יש לתלות דנתכוון לאיזו מטרה השייך לזה. - ולפי"ז יש להבין מ"ט דר' יוחנן דסבר דאפילו באחת מהן דינו כשוטה ומדוע לא אמרינן דעושה כן בשביל המטרה דשייך לזה? ל ועוד, דיש להלוך בתר רובא דאינשי דלאו שוטים נינהו וגם בתר חזקה דמעיקרא, דע"כ מיירי דמקודם היה בריא. - וע"כ צריך לומר דסבר ר' יוחנן דאיש כזה שעושה דבר שהוא בעצם מעשה של שטות ובכלל שוטה יחשב. דכיון דאין דרך בני אדם לעשות מעשים כאלה, אז גם המטרה שהציב לו שטות היא ויצא מכלל רוב בנ"א

ונכון בזה הא דכתב הרמב"ם כל שנטרפה דעתו ולא הביא הסימני שוטה דחשיב התנא וכמו שמדייק הכ"מ, דלפי מה שבארתי אתי שפיר. דכיון דקיי"ל כר"י דאפילו באחת מהן, א"כ כש"כ בשאר דברים, דמה הני דחשיב התנא שיש בכל אחד לתלות שעושה כן למטרה ובכ"ז אנו אומרים דלשוטה