דברי יוסף פא

לפרש דברי הר"י, א"כ הקושיא היא אך על הט"ז אשר הוא מפרש דברי הר"י שלא כהב"י, עכ"ל

והנה האמת אגיד לידידי, כי אין לי אה"ע עם הנו"כ רק עם פ"ת ולא יכולתי לעיין בט"ז אם יסודו הוא הר"י או לא. אבל עכ"פ דברי לא זזו ממקומם, דהא בתוספות כתבו מפורש שלא יתקלקל בין כתיבה לנתינה, ובב"י מפלפל בזה וא"כ הט"ז לא מדעת עצמו כתב כן. והב"י שמחליט לשנות הגירסא או שלאו דוקא בין כתיבה לנתינה אלא שיהא שפוי גם בשעת נתינה, עכ"פ לא הביא ראיה ממשנה זו שהביא כבודו, והיתכן שנעלם גם מהב"י המשנה הזאת ? ל וא"כ צדקתי במה שכתבתי, מדוע יצא לרדוף אחר הט"ז ירדוף אחרי הר"י גופא ומכל שכן אחר הב"י שגם הוא עבר על המשנה הזו בשתיקה, ומוכח שאין ראיה מזה, אם כי לנו צריך עיון בזה מה נשתנה. עכ"פ אין תפיסה מזה על הט"ז אם רוצה לקיים הגירסא בתוספות כפי הנמצא ולא לשנותה, ומה כל הצעקה ? ל בכלל קשה לי להלום הרעיון להשיג על הט"ז ממשנה או מש"ס מפורש ולבלי לתלות החסרון בקוצר העיון שלנו

ובדברי הנוב"י אני חוזר על דברי במכתבי הראשון, כי אין לעשות מזה יסוד להיתר. ראשית נפלאו דבריו, במה שרצה לומר כי בגדול עומד ע"ג יוכל לגרש, ודברים אלה מתמיהים ביותר כאשר העיר בזה גם כ"ג, וע"כ שלא נאמרו בזה אלא לסניף רחוק מאד לאותה מעשה דקליווא אשר רבו עליה דברים כתנורו של עכנאי. וגם מה שחידש דדעת הרמב"ם דארבעה דברים לאו דוקא אבל עכ"פ צריך לעשות מעשה-שטות, הנה מלשון הרמב"ם אינו מוכח זאת כלל, ונראה שגם הדברים האלה שייכים למעשה קליווא הנ"ל אשר היו שם יסודות להיתר מלבד זה. וכן מה שלא נדפסו אח"כ בספר נודע- ביהודה שיצא להלכה למעשה, הוכחה גדולה היא

ובכלל אגיד לדי"נ, הסברא אומרת: כי הנהו שוטים שדעתם משובשת תדיר מנ"ל לומר כי הם אינם בכלל שוטים, ושוטה שנזכר בחז"ל הוא כשהוא תמיד פיקח ורק ראינו ממנו פעמים ושלש איזה מעשה של שטות, ונשאר בחזקת שוטה כל ימיו אם לא שידענו שהיה חולה והבריא. ובשוטה כזה יש לפלפל אם דייק ע"י מעשה, כי דברי שטות מתרמי אצל כל אדם לצאת פעם מגדרו ולומר דברי-הבל. אבל כשאנו רואים אחד שדעתו בלתי שלמה לדבר אחד, הנה עכ"פ אין דעתו שלמה ומאן מפיס לומר שאין לו שעור שוטה? - ואטו שוטה במעשה תליא, שוטה בדעת תליא. וע"כ צריך לאמוד דעת המשובש ומי יוכל לעמוד ע"ז? -