דברי יוסף פ

ובהגהות על יור"ד ימצא מפורש כן ורמזתי שם ע"ז. ועיין בערוך-השולחן שכתב דדברי הר"א נדחו מכל הפוסקים, כמדומה שלשונו כך הוא, עכ"פ הכוונה כך היא. וממילא אין זה יסוד להיתר כאשר כתב כ"ג בפשיטות. ועוד באתי ע"ז מצד הסברא, ואטו בעיר שאין בה ביה"ק לא יהיה אפשר ר לרב הונא דמצריך כולן - מציאות דין שוטה, אתמהא

! ומה שהרמ"א שבד"מ הביא דעת מהרי"ו, שמי שהוא שוטה בשאר דברים וכ"ו ג"כ מיקרי שוטה, ובכ"ז לא הגיה כלום בשו"ע על דברי המחבר, אין זו הוכחה כלל. דהא המחבר עצמו שבכ"מ מפרש להדיא דעת הרמב"ם דארבעה דברים לאו דוקא, ג"כ לא הביא דעת הר"מ גם בשם יש מי שאומר, וע"כ מפרשים דהמחבר שהביא לשון הברייתא לאו דווקא, רק הני ודדמי להו וכל מה שנראה להדיא דדעתו משובשת הרי זה בכלל שוטה, - ואדרבא, מדלא הגיה הרמ"א ע"ז וכמובא בד"מ, משום דמפרש דעת המחבר ג"כ כך ולא היה לו מה להגיה, ופשוט

ומה שכבודו עושה סניגורין לקושיתו על הט"ז מחשו"ק שכתבו שכשר בגדול עומד ע"ג, שהקשה וכי יכול הגדול להיות בטוח שלא יהא שוטה בקלקולו אף רגע אחד, אלא ודאי שהדין עם הב"י דאפילו אם נתקלקל בינתיים וכו'. וכתבתי ע"ז, שהכתב מוכיח שעשה השוטה כדעת הגדול המלמדו". וע"ז השיב כ"ג אתפלא מאד וכי יש לו מהכתב הוכחה שגם בין כתיבת תיבה לתיבה לא עבר עליו רוח-שטות לרגע ?", עכ"ל בקצרה

הנה ידידי מעכ"ג לא דק היטב בדברי, דהעיקר שכתבתי הוא דהא שוטה הוא ובשעת כתיבה כולו היה שוטה, ומה לנו לחשוש אם עבר עליו רוח שטות רגע אחד בין תיבה לתיבה, מכיון ששוטה הוא מתחילתו עד סופו, אלא לכתיבת גט אם גדול עומד ע"ג ומוכח שמה שכתב ועשה הוא כדעת המלמדו, שפיר דמי. ומה שהוא שוטה לא איכפת לן, דאין צריך לכתיבת הגט בן-דעת ולכן גם קטן כשר לכתוב בגדול עומד ע"ג, אבל בשאר מילי שצריכים בני-דיעה חשו"ק פסולים, ופשוט וברור

ומה שתפס עלי במה שכתבתי עליו "אדמקשה על הט"ז הרי יש להקשות זאת על הר"י בתוספות שם", וע"ז כותב כבודו "נבהלתי מדברי כ"ג אלה, הלא כל דברי הב"י והט"ז סובבים על אלה דברי הר"י והם מחולקים איך