דברי יוסף עט

כהנהו ארבעה דברים המפורשים בהברייתא, אבל בדברי שטות בלי מעשה- שטות לא נחשב לשוטה, והלא במי שאחזו קורדייקוס, נשתתק או גוסס, חיישינן לטירוף הדעת אף לא בלא מעשה, וכי אי-אפשר לטירוף הדעת גם בלא מעשה?

- גם על דברי כ"ג אלה עמדתי כמשתומם. הן לפ"ד הנוב"י כך שיערו חז"ל, שכל זמן שהטירוף-דעת אינו מביאו למעשה-טירוף אות היא שאינו מטורף לגמרי, כי לוא היה שוטה גמור כי אז הראה שטותו גם בפועל במעשים של שוטה. וכמובן שאימתי נוכל להשתמש בזה הסימן, הוא אך אם יש לו כח וגבורה לעשות פעולה של שטות ובכל-זאת איננו עושה, הרי זה סימן טוב שעדיין לא הגיע לכלל שוטה גמור. אבל אם הוא חולה וחסר-אונים או גוסס מוטל במטה ואינו יכול לעשות מאומה, אז אפשר לחוש שהגיע טירוף- דעתו למדרגת שוטה גמור, ומה שאינו מראה שטותו בפועל, הוא אך מפני שאין בכחו לעשות כלל

על כל פנים מכל האמור במכתבי הקודם בחיזוק מכתבי זה, וכפי ששמעתי נמצא בספר בית-אפרים ובספר דברי-חיים החלטה הלכה למעשה להורות כן- הנני עומד על דעתי להתיר את הבעל החולה בדמיוניות ודברי-הבל ורעות- רוח, לגרש את אשתו הלכה למעשה, בתנאי קודם למעשה שיסכימו לזה שלשה מגדולי-דורנו שבמדינתנו. ואז אני אומר שרשאים אנו לסדר זה הגט ומצוה רבה יש בזה, להתיר אשה עניה עגונה כמו שנצטוינו. ידידו עוז אוהבו מוקירו ומכבדו, דו"ש כה"י, חותם ברגשי אהבת- אחים ומחכה לתשובתו והסכמתו, יוסף קאנוויץ ה. ב"ה. ב' מסעי ת"ש. שלום ונחמה בעיר ה' שמה, כבוד ידי"נ הגאון מהר"י קאנוויץ שליט"א שלום ורב ברכה

! מכתבו מח"י בחודש קבלתי היום והנני מזדרז להשיב כי לא דק בדברי תשובתי. לא אמרתי כי הראשונים לא הביאו לשון הש"ס בחגיגה, אך אמרתי כי לאו בדוקא, רק הני ודדמי להו, ומלשון הר' אביגדור משמע דדוקא הוא.