דברי יוסף עח

וטוען ע"ז כ"ג, שהכתב מוכיח שעשה השוטה כדעת הגדול המלמדו. - אתפלא מאד על כ"ג, וכי יש לנו מהכתב הוכחה שגם בין כתיבת תיבה לתיבה לא עברה עליו רוח שטות לרגע? ? ואם השוטה ביקש להנפש מעט ולהפסיק על זמן-מה את הכתיבה הלא בודאי כשר בגדול עומד על גביו, ומי זה יכול לערוב בעדו שלא היה לו בינתים איזה קלקול במוחו בטירוף-הדעת? אלא על-כרחך שלא איכפת לן על איזה קלקול שבינתים

ועל מה שהקשתי על הט"ז, ממה שאמרו שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר, הרי מפורש שהקלקול שבינתים אינו מאבד כחו של השליח, ובמה יגרע כחו של המשלח מהשליח % - עבד לי כ"ג נייח-נפשי וכתב שלכאורה יפה הקשיתי, אבל עד שאני מקשה על הט"ז הרי יש להקשות זאת על הר"י בגיטין דף ע'.

- נבהלתי מדברי כ"ג אלה. הלא כל דברי הב"י והט"ז סובבים על אלה דברי הר"י והם מחולקים איך לפרש דברי הר"י, אם-כן הקושיא היא אך ורק על הט"ז אשר הוא מפרש דברי הר"י שלא כהב"י

ומה שמתרץ כ"ג בפשטות את הט"ז, בחילוק בין בעל והשליח, - לא זכיתי לדעת מאין המציא הט"ז סברא זו בכדי לדחות את דברי הב"י ולאמר שאין כל יסוד לבנין הב"י, בשעה שמשניות מפורשות וסוגית הגמרא מאירים כספירים דברי הב"י

ומה שדחה כ"ג מה שהבאתי מהנודע ביהודה בספר אור-הישר ואומר, שהנוב"י אשר מימיו אנו שותים לא כיוון זאת להלכה והסימן הוא, שלא הדפיס תשובה זו בהנודע-ביהודה. - נוראות נפלאתי על כ"ג, וכי אנו שותים את מימיו רק מכלי אחד מהספר נודע-ביהודה? והאם מימיו בכלי-זהב בספר אחר אינם מים-חיים הם? - הלא מראה יחזקאל בנבואתו זאת היתה כלפיד- אש וכחו וגבורתו בהוראה זו מלא עולם בדורו ועד סוף כל הדורות. ומה שלא הביא תשובה זו בהנוב"י, הוא מפני שהספר אור-הישר נדפס בערך עשר שנים לפני הנודע-ביהודה ונתפרסם בכל העולם, אם-כן מדוע ידפיס דבר הנדפס? וכי בשביל שלא נשנו דבריו בספר נוב"י, רשאים אנו חלילה להעביר כלאחר- יד דבריו הקדושים והמקובלים

?- ומה שהקשה כ"ג על הנוב"י, שהחליט דדעת הרמב"ם שמחמיר בשוטה וארבעה סימנים לאו-דוקא, הוא רק אם עושה מעשה שטות בפועל ומעשה ממש