דברי יוסף עז

שבוש כל כך, אך המעשה מחזיק אותו לשוטה. אבל כשאנו רואים שדעתו משובשת הרבה ומשובשת תמיד, הרי זה שוטה וכל דיני שוטה יש לו

ובנידון דידיה צריך לראות עד כמה דעתו משובשת בחוזק בדמיונותיו אם הוא עד כדי טירוף-הדעת או משובשת קצת, ואפשר שאין זה מטורף כלל, וזה הכל כמו שיראה הדיין שאי אפשר לכוון את הדעת בכתב כלשון הרמב"ם. ועיין בס' דברי חיים להגאון מצאנז בח"ב סימן ע"ג וע"ד שמצדד להקל בכגון דא. ברוב כבוד יהודא ליב זעלצער ד. ב"ה. ח"י תמוז ת"ש. כבוד ידיד-נפשי רב חביבי, הגאון מוהרי"ל זעלצער שליט"א שלום עד העולם

! מכתב תשובתו לנכון הגיעני, והנני בזה לא להוסיף כי-אם לחזק את דברי הראשונים אשר הם ישרים ונכונים. - והוא שמה שכתב כ"ג שלא כוונתי יפה במה שכתבתי שכמעט כל הראשונים הביאו דין סימני שוטה כלשון הברייתא, וכ"ג לא מצא כ"א רבינו אביגדור במרדכי בשיטה זו ודעתו דעת יחיד. - במחילה מכ"ג, הנה הרא"ש בפ"ק דחולין, הטור ביור"ד, השו"ע יור"ד, רבינו שמחה משפירא מובא בב"י אה"ע סימן קי"ט, הריב"ש בב"י סימן קכ"א ורבינו יצחק בר מלכי צדק - כולם השתמשו בלשון הברייתא ולא הזכירו אף ברמז שהנהו סימנים לאו דוקא. ואפילו הרמ"א שהביא בדרכי משה סימן קי"ט, דעת מהרי"ו, שמי שהוא שוטה בשאר דברים אע"פ שאינו לן בבית-הקברות או קורע כסותו אפ"ה מקרי שוטה, אף-על- פי-כן לא הגיה בשו"ע כלל על דברי המחבר והניח הדברים כפשוטם שנשנו בהברייתא, שרק אלה הם סימני שוטה. אם-כן דעת רבינו אביגדור לאו דעת יחידאי היא

והנה כ"ג העמיד עצמו לימין הט"ז נגד הב"י ומתאמץ לדחות הראיה שהבאתי להב"י מדין חשו"ק שכשרים לכתוב את הגט בגדול עומד על גביהם, וכי יכול הגדול העומד ע"ג להיות בטוח שלא יהיה שוטה בקלקולו אף רגע? אלא ודאי שהדין עם הב"י שאפילו אם נתקלקל בינתים אין בכך כלום.