דברי יוסף עו

והנה מה שצידד כבודו עפ"י הנוב"י לפרש דדעת הרמב"ם היא בעדות ולא בגט דבעינן דוקא סימני שוטה השנויים בברייתא דחגיגה, כבר העיר כבודו בעצמו, דא"כ היה לו להרמב"ם להביא סימני שוטה בגט וכדומה. וכן מה שרצה לומר דשוטה יכול לגרש בגדול עוע"ג, ג"כ הקשה ע"ז כבודו בצדק דלא דמי לכתיבת הגט וכאשר תירצו בתוספות, אבל לשליחות ולגירושין צריך כן דעת וחשו"ק לאו בני דיעה נינהו. וכבר מחה ע"ז בספר בית-מאיר מגמרא יבמות וגיטין שהביא כבודו. והאמת נראה לי שהגאון נוב"י אשר מימיו אנו שותין לא כיון זאת להלכה, רק בתור סניף למעשה דקליווא אשר היה בגדר ע"ח וע"ש וכמו שנראה מדברי הפ"ת בסימן קכ"א. ובאמת לא הובאו תשובות הנ"ל בס' הנוב"י שהוקבעו להלכה למעשה, וע"כ אין למדין מזה כלום, רק לצרפם לאיזה סניף בעלמא

והנה כ"ג מחליט להיתרא עפ"י הגר"ש מאמשטרדאם ג"כ בספר הנ"ל שכתב, שמה שכתב הרמב"ם בשוטה דעתו משובשת בדבר מן הדברים, היינו דוקא כמו הנך ד' דברים השנויים בהברייתות ותו לא. וזה הבעל אין לו דמיון כלל לאחד מהד' דברים הנ"ל, עכ"ל. - והנה כבר כתבנו דהד' דברים מיירי כשראינו בו פעמים ושלש עושה מעשה שטות אף שאח"כ איננו רואים בו שום שטות כבר הוחזק לשוטה. וא"כ למה כתב הרמב"ם שדעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים ? ומוכח דמילתא אחריתא היא, וכשדעתו משובשת תמיד אפילו בדבר שאינו דומה להד"ד הנ"ל, ג"כ הוא שוטה דהא חזינן דדעתו מטורפת ואינו בר-דעת שלמה

וכן מה שהביא בשם הנוב"י בספר הנ"ל דדעת הרמב"ם שמחמיר בשוטה הוא רק אם עושה דבר-שטות בפועל כהני ד"ד הנ"ל, גם זה לא יתכן, והא מי שאחזו קורדניקוס או נשתתק או גוסס, שחיישינן מטירוף הדעת אף שלא שייך בהם איזו מעשה, והגע בעצמך, האם אי-אפשר טירוף הדעת גם בלא מעשה? ועכ"פ ספיקא הוי. וע"כ כנ"ל דזה לא נאמר אלא לענין הנ"ל דוקא ולשפת יתר לפלפולא בעלמא ולא הובא בהספר נוב"י קמא או תנינא מפני שאין למדין מזה להלכה למעשה, ופשוט

ולענ"ד נראה לומר דכל ההיתרים דלעיל הוא להחמיר, דאף דאין דעתו משובשת רק קצת, אבל אם עשה אחד מד' דברים הנ"ל או בדומה להם, או שעשה שטות אחרת במעשה ובפועל (להנוב"י) אף שמצד הדעת אין אנו רואים