דברי יוסף עג

הכוזבים, אלא כשמדברים עמו בענינים אחרים מדבר כפיקח, אבל גם אז אם נדבר עמו אודות דמיונותיו הכוזבים, תהא דעתו המשובשת עמו, אכתי הוא שוטה ואינו בר-גירושין כלל, כמבואר ברמב"ם פ"ט מעדות הנ"ל, ועיין בסמ"ע סימן ל"ה שמפרש החילוק בין שוטה לפתי, דשוטה הוא בשאר דברים חכם כמו כל אדם

והנה כבודו הוסיף להביא את דעת הב"י בשולחנו הטהור, באה"ע סימן קכ"א "אם התחילו לכתוב כשהיה שפוי ונתקלקל והניחו מלכתוב וחזר ונשתפה וגמרו הכתיבה, נ"ל דאעפ"י שנתקלקל עתה, מה שכתבו בעודו שפוי כשר הוא וחוזר וגומר לכשישתפה, עכ"ל ועיי"ש. - והט"ז חולק על הב"י ודעתו להלכה למעשה שהבעל צריך להיות דעתו שפוי אפילו בין כתיבה לנתינה, עיי"ש, ובעובדא דידן בודאי יש לחוש שיתקלקל לרגעים. - אבל לא זכיתי לעמוד על דעתו של הט"ז, דהרי אמרו בגיטין דף כ"ב ע"ב דחשו"ק כשרים לכתוב את הגט בגדול עוע"ג, וכי יכול הגדול העומד ליד השוטה להיות בטוח שלא יהיה שוטה בקלקולו אף רגע, ומה מועיל שהוא עומד ע"ג? אלא ודאי שהדין כהב"י, שאפילו אם נתקלקל בינתים אין בכך כלום". עכ"ל כבודו

ותמה אני עליו שבא להקשות על הט"ז ממשנה מפורשת שכל בר-בי-רב דחד יומא יודע אותה, ומסיק בבטחה וז"ל: "אלא ודאי שהדין כהב"י שאפילו אם נתקלקל בינתים וכ"ו", ונראה מדבריו כי הט"ז תקפה עליו משנתו, לפחות משנה זו, אתמהא

! ותו דמר לא חש לקמחיה דמתמה ואזיל "וכי יכול הגדול העומד ליד השוטה להיות בטוח שלא יהיה שוטה בקלקולו אף רגע וכו'", והלא תימא יותר דהא מקולקל ועומד הוא דהא קטן הוא שוטה הוא, אלא פשוט שהכתב מוכיח שעשה כדעת הגדול המלמדו וכיוון לשמה ובחליצה שאין הוכחה כל- כך באמת אין חליצתו חליצה. וכן היכא דצריך בן-דעת, שוטה לאו בר-דעת הוא ולאו בר-גירושין הוא, ובתוספות שם תירצו הכל ועיי"ש

וכתב עוד, "וביותר קשים לי דברי הט"ז ממה שאמרו בגיטין דף כ"ג ע"א: שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר וכו', הרי מפורש שהקלקול שבינתים אינו מאבד כחו של השליח, ואיך יגרע זכותו של המשלח מדין השליח. ואם גבי שליח לא בעינן כי אם תחילתו וסופו בדעת, בודאי שגם גבי משלח הדין כן, ואיך יחלק הט"ז על הב"י בשעה שמשנה מפורשת מסייעת לו להב"י", עכ"ל.