דברי יוסף עב

הנה מה שהעלה כ"ג ראשית דבר את הברייתא דחגיגה, מה הם סימני- שטות: "היוצא יחידי בלילה והלן בבית-הקברות וכו'", והנה "כמעט כל הראשונים הביאו דין סימני-שטות כלשון הברייתא ולדידהו זהו דוקא. וא"כ לדידהו בודאי ראוי האיש הזה לגירושין, כי אין בו אף מקצת מארבע מדות שמנו חכמים בשוטה", עכ"ל. - לענ"ד לא כיוון יפה, דגם להנ"ל אין ד' סימנין אלא לדוגמא לשאר מילי שיהיו מוכיחים כמותם. והגע בעצמך, בעיר שאין בה ביה"ק לא יהיה בה במציאות דין שוטה לרב הונא דמצריך כולן, וכל שוטה בה יהיה כפיקח לכל מילי, אתמהא? - וע"כ צריך לומר דלאו דוקא הני, אלא הני ודדמי להון. אלא שדעת יחידי דעת הר' אביגדור במרדכי והובא בפ"ת אה"ע סימן קכ"א, משמע דמפרש דוקא, ועדיין לא שמתי עיני במרדכי ומהרי"ק גופא וצריך למשכוני נפשין עליה. עכ"פ דעת כל המפרשים ועיין בשמ"ר וביד-אברהם בסימן א' שם דדעתם דד' סימנים אלה הם רק לדוגמא, וכמו שכתב הב"י בדעת הרמב"ם

ואפשר שזהו החילוק בין הני ד' דברים למילי דשטות אחרים. דהא ש"ס דחגיגה מיירי באדם שהוא כפיקח לכל דבריו, אלא שראינו ממנו מעשה שטות פעמים ושלש, איתחזק לן כשוטה אף בשעה שאינו עושה מעשה שטות והוא כבריא לכל דבר, בכ"ז דין שוטה יש לו (ואפשר שזהו הטעם של ר' אביגדור דדוקא הני) אבל היכא שדעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים, אעפ"י שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים, הרי זה שוטה, כלשון הרמב"ם פ"ט מעדות, כיון שידעינן בבירור דדעתו מטורפת עליו ואינו בן-דעת, וגם הר' אביגדור יודה בזה

אולם כבודו בא עוד מצד אחר, דגם שוטה גמור בשעה שהוא חלים הרי הוא כפיקח לכל דבריו, א"כ בשעה שאנו שומעים שהוא מדבר כענין, הלא אז יוכל לגרשה. אלא שהב"ש שדא בה נרגא, שדין זה דוקא אם יש לו שעה קבועה להיות חלים אז דינו כפיקח, ואם לאו דינו כשוטה. והב"י בסימן קכ"א הביא זאת בשם רבינו ירוחם, שאם אין אנו יודעים הזמן שהוא בריא וכ"ו הרי ספק, והאיש הזה אנו יודעים שאין לו זמן קבוע להיות בריא ושפוי לגמרי. אבל החת"ס בחלק יור"ד סימן ז' פירש שזהו דוקא אם הגט נשלח למקום אחר אז צריך השליח לדעת זמן חלימותו וכ"ו, אבל במגרש עצמו הלא אנו רואים שיפה כחו לגרש, ואפילו אין לו זמן קבוע וכ"ו, עכ"ל

והנה שותא דמר לא ידענא, מה זה שייך בנידון דידיה ע"ח ע"ש. דהא לפי הנראה מהשאלה הנה החולה הנ"ל תמיד דעתו משובשת בדמיונותיו