דברי יוסף ע

ואנו מכירים בו שהבין הדברים, בכגון זה לאו שוטה הוא, אלא הרי הוא כפיקח לכל דבר שעושה לפנינו בין לענין מקח וממכר ובין לענין קידושין וגיטין

ב) מה שהקשה הדר"ג על שיטת הט"ז, מהא דגיטין: "שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר", הרי שהקלקול שבינתים אינו מאבד כחו של השליח, ואיך יגרע זכותו של המשלח מדין השליח? - לגודל התימא אפשר לחלק ולאמר דלא דמי שליחות להולכה לשליחות בצווי הכתיבה, כמו שלא איכפת לן איפה מונח הגט מזמן המסירה ליד השליח עד הגיעתו לידה. ויש להאריך בזה ועיין בהפר"ח הלכות גיטין סימן קכ"א. ג

) ג) מה שהשיג הדר"ג על הנודע-ביהודה ממשנה מפורשת: "נתחרש או נשתטה אינו מוציאה עולמית", ואם יכול להוציאה בגדול עומד על גביו איך אומרת המשנה "נשתטה אינו מוציאה עולמית"? ל לכאורה הקושיא עצומה מאד, ולהא מילתא הנהו בר-מזלא של הגאון "בית-מאיר" בסימן קכ"א שהשיג על דברי הנוב"י ממשנה זו, ועיי"ש. - אך בכדי שלא לעשות את רבן של ישראל לטועה בדבר משנה, חשבתי אולי סברת הנוב"י היא רק במקום שבדקו אותו ומצאוהו שפוי. כי לאחר הבדיקה איננו יותר בכלל "נשתטה", ואין אנו מתחשבים עם העובדא שיכול להעשות קלקול במוחו ובמחשבתו כל זמן שאיננו עושה מעשה-שטות, ועל אי-עשיית מעשה-שטות מהני זה שגדול עומד על גביו. והדבר צריך עיון בגוף הספר שאיננו תחת ידי

ובתשובות חתם סופר אהע"ז ח"ב סימן ב', האריך הרבה בדברי הזכרון- יוסף שהובאה תשובתו בספר אור-הישר ובמה שמשמע מדבריו, דאם היה שוטה גמור מכבר אף שנתרפא אין לדונו כפיקח עד שיתראו בו סימני פיקחות ביותר. והביא ראיה משור המועד שאיננו חוזר לתמותו עד שיראה שלשה שורים, או שימשמשו בו התינוקות ולא יהיה נגח, ועיי"ש

והנה לכאורה אינו ענין זה לזה. דהא גבי מועד הלא גם עתה נגח ואנו רק מסופקים אם חזר לתמותו, משום-הכי בעינן חזרה מוכחה וניכרת ע"י ראיית שורים או תינוקות ממשמשים, אבל בלא חזרה מוכרת אנו מחזיקים אותו בחזקת נגח כמו שהיה עד עכשיו, וכמו שמבואר ביור"ד סימן קפ"ט גבי וסתות, דאם היתה מוחזקת לראות בר"ח ועברו שלשה ר"ח ולא ראתה ואח"כ ראתה בר"ח, אמרינן חזר הוסת למקומו. מה שאין כן בנידן שלפנינו,