דברי יוסף סח

בודאי שגם גבי משלח הדין כן, ואיך יחלוק הט"ז על הב"י בשעה שמשנה מפורשת מסייעת לו להב"י?

- והנה הנודע-ביהודה בספר "אור הישר" סימן ל' מסיק לדבר מוחלט, שדעת הרמב"ם שמחמיר בשוטה הוא אך בדין עדות ולא בכל עניני תורה, עיי"ש. וקשה לפי דעתי לסמוך על זה, בשגם הב"י הביא מפורש שדעת הרמב"ם גם בגט כמו בעדות. - ולפלא לשיטתו של הנוב"י בדעת הרמב"ם, מדוע לא הביא הרמב"ם הסימנים של שוטה במקום אחר? ל מוכח מזה שהסימנים מהלכות עדות, סימנים הם לכל הלכות שוטה בכל התורה

עוד דבר גדול וחדש השמיענו הנוב"י בספר הנ"ל, כאשר שנינו במשנה (גיטין כ"ב:) "הכל כשרים לכתוב את הגט אפילו חרש, שוטה וקטן". ומקשי הגמרא: , והא לאו בני דיעה נינהו? ? - אמר רב הונא, והוא שהיה גדול עומד על גביו". הרי מפורש שגם שוטה גמור יודע לכתוב לשמה אם גדול עומד על גביו, ואנו כנהוג מלמדים את המגרש ומסבירים לו כל עניני הגט ומזהירים אותו שיכוון לגרשה ולהתירה בגט זה, אם-כן אין לך גדול עומד על גביו יותר מזה, בכן גם שוטה גמור יוכל לגרש, עיי"ש

אך לא זכיתי להבין דברי קדשו של הנוב"י, כי מפורש שם בתוספות, דהא דגדול עומד על גביו מהני בכתיבה, הוא אך מפני שלא בעינן שליחות בכתיבה, אבל במקום דבעינן שליחות לא מהני גדול עומד על גביו. וכן מפורש בטור אה"ע סימן קכ"ג ובב"י והב"ח, דלמאן דסבירא ליה דבעינן שליחות בכתיבה, פסול בחשו"ק אפילו בגדול עומד על גבם, עיי"ש. והם מפרשים המשנה וסוגית הגמרא הנ"ל שזהו אליבא דר' מאיר דלא בעינן כתיבה לשמה אלא מדרבנן, אבל לר' אליעזר דסבירא ליה דבעינן כתיבה לשמה מהתורה, פסול בחשו"ק לעולם אפילו גדול עומד על גביו. אם-כן איך אפשר לשוטה לגרש בגדול עומד על גביו? ? - ונוסף לזה, הלא משנה מפורשת ביבמות דף קי"ב ע"ב: "נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציאה עולמית", ולפי דברי הנודע-ביהודה הלא יכול הוא להוציאה בגדול עומד על גביו?

- אף על פי כן שבתי וראיתי שהבעל הזה יכול לגרש את אשתו אפילו לדעת הרמב"ם, כי הגר"ש מאמשטרדאם בספר הנ"ל סימן כ"ט כתב לדבר ברור, שמה שכתב הרמב"ם בשוטה, דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים, היינו דוקא כמו הנך ארבעה דברים השנויים בהברייתות ותו לא, עיי"ש. וזה הבעל אין לו דמיון כלל לאחד מארבעה דברים הנ"ל.