דברי יוסף סז

אולם גם שוטה גמור בשעה שהוא חלים הרי הוא כפיקח לכל דבריו (ר"ה כ"ח, כתובות כ'), והכי הלכתא, וא"כ בשעה שאנו שומעים שהוא מדבר כענין, הלא אז יכול לגרשה. - אבל הבית-שמואל בסימן קכ"א שדא בה נרגא, שדין זה הוא דוקא אם יש לו שעה קבועה להיות חלים אז דינו כפיקח, ואם לא דינו כשוטה. ובאמת כבר קדמו הב"י בסימן הנ"ל, שמביא בשם רבינו ירוחם, אם אין אנו יודעים בודאי הזמן שעומד בריא והזמן שהוא שוטה, הוי ליה ספק ופשוט הוא, עיי"ש. - והאיש הזה אנו יודעים שאין לו זמן קבוע להיות בריא ושפוי לגמרי

והנה החתם-סופר בחלק יור"ד סימן ז' פירש, שזהו דוקא אם הגט נשלח למקום אחר אז צריך השליח לדעת, שבשעה זו שמוסר את הגט נמצא הבעל בחלימותו במקום שהוא שם. אבל אם מגרש בעצמו, יפה כחו לזה אפילו אם אין לו זמן קבוע, ועיי"ש

וידוע שיטת הב"י אה"ע סימן קכ"א, אם התחילו לכותבו כשהיה שפוי ונתקלקל והניחו מלכתוב, וחזר ונשתפה וגמרו הכתיבה, נ"ל שאף-על-פי שנתקלקל עתה, מה שכתבו בעודו שפוי כשר הוא וחוזר וגומר לכשישתפה, עכ"ל ועיי"ש. והט"ז חולק על הב"י ודעתו להלכה למעשה, שהבעל צריך להיות שפוי בדעתו אפילו בין כתיבה לנתינה, עיי"ש. - ובעובדה דידן בודאי שיש לחוש שיתקלקל לרגעים

אבל לא זכיתי לעמוד על דעתו של הט"ז, דהרי אמרו בגיטין דף כ"ב ע"ב, דחרש שוטה וקטן כשרים לכתוב את הגט בגדול עומד על גבם, וכי יכול הגדול העומד ליד השוטה להיות בטוח שלא יהיה שוטה בקלקולו אף רגע, ומה מועיל זה שהוא עומד על גבו ? - אלא ודאי שהדין כהב"י, שאפילו אם נתקלקל בינתים אין בכך כלום. אם לא שנאמר שאין אנו מביטים על קלקולו שבמוחו ובמחשבתו, אם לא עשה איזו מעשה שטות בפועל, ולכן מהני אם גדול עומד על גביו. ואם כן הוא, הרי זה כמו שחידש הנודע- ביהודה אשר אביא להלן. בעזה"י

וביותר קשים לי דברי הט"ז, ממה שאמרו בגיטין דף כ"ג ע"א: "שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר. זה הכלל: כל שתחילתו וסופו בדעת כשר". הרי מפורש שהקלקול שבינתים אינו מאבד כחו של השליח, ואיך יגרע זכותו של המשלח מדין השליח. ואם גבי שליח לא בעינן כי אם תחילתו וסופו בדעת,