דברי יוסף סד

הנסקל ולא היה איסה"נ, ע"כ הפקר הבעלים הפקר הוא אף שהיה הפקר בטעות. ועיין בקצוה"ח סימן ת"ו ס"ג ס"ב. אוהבי, כ"ז כתבתי בחפזי כי עלי ללכת ויסלח לי הכתיבה המהירה. ידידו אוהבו עד, יצחק הלוי סגל ו. . ב"ה עש"ק ל"ח למ"ט-מונים, ת"ש. ידידי נפשי אוהב דבוק מאח, רב חביבי ויקירי הגאון ר' יצחק הלוי סגל שליט"א. שלום עד העולם ! זה עתה קבלתי יקרת מכתבו בדברים נכוחים, קולע אל המטרה ולא יחטא אבל אמסור לו בזה אמירה נעימה: אומר השכחה, להגן על הלוחות הראשונות של ישתברו

ליישב דעת האומרים שיש זכיה באיסורי הנאה, אשר קשה עליהם מסוגית הגמרא בב"ק דף ע"א ומכריתות כ"ד, הנה אמרתי כי איסור הנאה של שור הנסקל צמיד ונאחז בהפקר גמור, מטעם התורה שאמרה ובעל השור נקי". וכמו כן הוא באיסורי הנאה של עבודה זרה אשר גם בע"ז באים כאחד האיסה"נ והפקר ממש מגזירת הכתוב "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם". לכן בע"ז ושור הנסקל אמרו לאו דמריה קא טבח", אבל בכל איסורי הנאה דעלמא הוא רק ענין של איסור לבד ולא דבר של הפקר

ומה שאמרו: גזירה דלמא מגבה לה והדר מבטיל לה (ע"ז מ"ב), הנה גם בזה מחלוקת בין הפוסקים, אם קנה על ידי שהגביה ונעשה שלו, או רק כיון שבאה ליד ישראל אפילו בלא זכיה אין לה עוד ביטול לע"ז זו (ב"י יור"ד קמ"ו). והרמב"ם שפסק בהלכות חו"מ: קנה חמץ בפסח לוקה, מ"ט שיש זכיה באיסה"נ, בכ"ז נראה מלשונו הלכות עכו"ם פרק ח' הלכה ח', שאין זכיה בע"ז והוא מפרש הברייתא (ע"ז ס"ד) "משבאת לידו" גם בלא זכיה. והטעם הוא כמו שביארתי, דעבודה זרה ושור הנסקל הפקר הם לכל הדיעות. דברי אחיו הדו"ש כה"י, אוהבו לנצח יוסף קאנוויץ