דברי יוסף סא

הבהמה דין "תלוש" להם והוי לן לאוסרם כעין ההוא דהרמ"א סימן שס"ד ס"א: "וי"א דהקרקע שלקחו מן הקבר וחזרו ונתנו עליו דהוי תלשו ולבסוף חברו אסור בהנאה". והנה כאן שנעשה תלוש נאסר אף אם חיברו אח"כ - אבל העשבים של ביה"ק אפילו תלושים אינם נאסרים

ולא זכיתי להבין דברי רמ"א ז"ל. הנה בסימן שס"ח ס"א מביא "וכן אין ליקח מקרקע עולם של קבר אע"ג דמותר בהנאה" ועיין בגמרא סנהדרין דף מ"ז ע"ב ובעבודה זרה דף ס"ב ע"ב בתוספות ד"ה "ליקלינהו", הלא לפי דבריו כיון שלוקח העפר מעל הקבר הרי הוי תלוש ונאסר מיד ? - ואין לומר שנאסר אך מה שתלש וחיברו

ולהלן מביא כת"ר שליט"א "ומה ששנינו המוצא נסרין בביה"ק לא יזיזם ממקומן, אין זה מפני שאסור לנגוע בדבר שאסור בהנאה, כי מעולם לא שמענו כזאת. אלא מה שאמרו לא יזיזם, עצה טובה קמ"ל, שאם יזיזם יתחייב אח"כ בטיפול קבורתן מפני אסה"נ שעליהם, שאסור לו אח"כ להניחם הפקר ולגרום מכשול לרבים". - והנה אמנם דבר שיכלי הוא וראויים הדברים למי שאמרם, אך בכ"ז תורה היא. הנה למה לאשמעינן בזה, הלא כבר חשו חכמים שאסור ליתן מכשול לרבים באיסורי הנאה, במשנה מע"ש פ"ה מ"א ובב"ק דף ס"ט ע"א "כרם רבעי היו מציינין אותו בקזוזות אדמה וכו' ושל ערלה בחרסית", הרי מפורש ? ל ואפילו אם נימא דשנא לן התנא עוד הפעם את הדין, היה לו לומר הלשון "לא יוציאם ממקומם" דהוי משמע מביה"ק לחוץ, דבחוץ הוי המכשול אבל כל-זמן שהם בביה"ק אין נ"מ דבכל מקום שהם הם אסורים. אבל הלשון "לא יזיזם" משמע דלא יגע בהם כלל, כעין לשון הרמ"א בסימן של"ט גבי גוסס "וכן לא יזיזנו ממקומו", כלומר אפילו זיז כל שהוא. ואם כת"ר ברוב חריפותו כבר דאג לזה וע"כ מסיים הטעם משום בור, דאז אפילו לא יוציאם חייב ר שוב יהיה קשה, דהא את הדין של בור גם-כן כבר ידעינן ? ובכלל, האם יש זכיה באיסור- הנאה ? ידידו אוהבו עד יצחק הלוי סגל