דברי יוסף ו

אבל בדרכי-משה או"ח סימן תס"ז פירש מה שסתם כאן וכתב, כי טעם האיסור הוא מפני שמייבשין אותם בתנור אצל פת, ומפני חששא זו נהגו באלו הארצות שלא לאכול פירות יבשים שחוששין שנתייבשו בתנור. ויש מקומות שאוכלים, מפני שבאותן הארצות שגדלים שם מייבשים אותם בשמש, ועיי"ש. ולפי דבריו אלו פשוט הדבר, שהמנהג של פירות יבשים תלוי באופן היבוש אם מייבשים אותם בתנור המנהג לאסור, ואם מייבשים אותם בשמש המנהג להתיר. וא"כ כיון שדבר ידוע הוא שבמדינתנו מייבשים הפירות רק בשמש, הרי הם מותרים לפסח

ויותר מזה פסק הנודע-ביהודה חלק או"ח סימן כ"ג, שאפילו "צוקער" שחמור מפירות יבשים, אם קונים את הצוקער מסוחרים גדולים והם אומרים שאין בצוקער שלהם כל תערובות של חמץ, הרי הם נאמנים, מפני שאומן לא מרע אומנתו, עיי"ש. ומכל שכן גבי פירות יבשים, אם הסוחרים הגדולים ובעלי בתי החרושת אשר שם מייבשין הפירות, יעידו בכתב-רשמי ומאושר שהפירות נתייבשו באופן המותר, בודאי יש להתיר פירות אלה לפסח, כי כללא הוא: שאחזוקי איסורא לא מחזקינן

ואפילו אלה שנהגו עד כה מנהג של איסור בפירות יבשים, אינם צריכים התרה ומותרים באכילתם, כי כן פסק הרמ"א ביור"ד סימן רי"ד: שהנוהגין איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים ואח"כ נתברר להם שמנהגם היה בטעות, לא הוי כאילו קבלום בנדר, ועיי"ש

ועוד, שהמנהג שהביא הרמ"א אודות פירות יבשים, לא כתב ע"ז "והמנהג שלא לאכול" או "נוהגין שלא לאכול", או "והמנהג בין האשכנזים שלא לאכול", אשר כידוע הן הלשונות שמשתמש בהן הרמ"א. רק כתב "והמנהג במדינות אלו", ואין כל ספק שלא היתה בדעת הרמ"א לכלול אמריקה "במדינות אלו", אחרי שבימיו עוד לא היה כל ישוב יהודי באמריקה. ומיום אשר החלו היהודים לבוא לאמריקה, כבר היה לבעלי הפירות אז זה הסדר הנהוג עתה לייבש הפירות רק נגד השמש, וא"כ מעולם לא היתה האפשרות להטיל מנהג של איסור על פירות יבשים במדינה זו בחשש של ממש

לכן אם בעלי בתי החרושת לפירות מיובשים או הסוחרים הגדולים נותנים תעודה - רשמית, כי הפירות נתייבשו בשמש, ברור אצלי להתיר הפירות הללו לפסח בלי שום חשש ופקפוק. יוסף קאנוויץ