דברי יוסף ה

נאמר אלא לס"ת, אבל לכתבי-הקודש סגי להניחם בתוך שקים ולקוברם, ועי"ש. ולדעתי, לא החמיר הכנ"י להצריך כלי-חרס אלא במקום זה שהקיל לשרוף במקום שאי אפשר לשורפם, למען שלא יתפזר האפר ויהיה אפר הספרים מוטל בבזיון, ורק באופן זה הורה שצריכים כלי-חרס ולקבור הכלי- חרס עם האפר, אבל אם הוא קובר הספרים עצמם בודאי שאינו מצריך כלי- חרס. ומדוייק זה בלשונו של הכנ"י שאמר "וישרוף אותם תוך כלי-חרס"- לא שישרוף על הקרקע ויקבץ אח"כ האפר בכלי-חרס, אלא ישרפם בכ"ח גופא כדי שלא יתפזר האפר ויהיה מוטל בבזיון, וכל הדין שמצריך כ"ח הוי רק בשביל שהתיר לשורפם. וגם המלקט האחרון בעל משנה-ברורה, לא הביא דעה להחמיר וכתב גם הוא בפשיטות, שספרים צריכים גניזה ותו לא. ויה"ר שלא אכשל תמיד בדבר הלכה וחברי ישמחו בי. ברכה לביתו הרבנית החשובה ולכב"ב היקרים ופ"ש ביחוד באהבה טהורה לבנו המצוין כליל תפארת הי"ו. ידידו עוז אוהבו אהבת אחים נאמנה מוקירו ומכבדו, יוסף קאנוויץ סימן ג' בדין אם מותר לאכול פירות יבשים בפסח

שאלה: נשאלתי מרב אחד שאלה אחת שהיא שתים, מה דינם של פירות יבשים בפסח? - א) אם יש לסמוך על בעלי בתי החרושת והסוחרים המועידים שאין בפירות היבשים שום חשש חמץ. ב) אפילו אם נניח שאין בפירות אלו חשש חמץ, אם מותר לאכול אותם בפסח, אחרי שאבותינו ואבות אבותינו נוהגים היו לא לאכול פירות יבשים בפסח, ומנהגם זה היה בידינו עד עכשיו. ע"כ תוכן השאלה

תשובה: ב"ה. י' כסלו תרצ"ז. מקור הדין של פירות יבשים לפסח, הם דברי הרמ"א באו"ח סימן תס"ז שכתב: ולכן נהגו במדינות אלו להחמיר שלא לאכול שום פירות יבשים, אם לא שידוע שנתייבשו בדרך שאין לחוש לחמץ". והנה הרמ"א סתם את דבריו כאן ולא פירש, מהו החשש של חמץ בפירות יבשים.