דברי יוסף נט

בהמה מפני כבוד המתים, כמפורש ברא"ש מובא בב"ח שס"ח, עיי"ש. לעומת זה, מצבה אף למאן דסבירא ליה שאסורה בהנאה, בכל זאת מותר להסירה ממקומה ולהעמיד אחרת במקומה אם עושים כן לכבוד המת. כי מה שמספקא ליה להרדב"ז - אשר הוא מהאוסרים - מובא בפ"ת שס"ד סק"ג, אם מותר להחליף מצבה ישנה בחדשה, הוא אך אם על-ידי החליפין ינוכה לו דמי האבן הישנה ונראה כמשתכר באיסורי הנאה, אבל בלאו הכי בודאי מותר, עיי"ש. ואין חילוק אם משנה מקטנה לגדולה או מגדולה לקטנה אם אך השינוי נעשה לכבוד המת

ומה ששנינו: "המוצא נסרים בבית הקברות לא יזיזם ממקומם", אין זה מפני שאסור לנגוע בדבר שאסור בהנאה, כי מעולם לא שמענו כזאת. אלא מה שאמרו לא יזיזם, עצה טובה קא-משמע-לן-, שאם יזיזם יתחייב אחר-כך בטיפול קבורתן מפני איסור-הנאה שעליהם שאסור לו אחר כך להניחם הפקר ולגרום מכשול לרבים. לא מיבעיא אם יזיזם ויזכה בהם, הרי זה כמו ששנינו במסכת דמאי פרק ג' משנה ב': לא יחזיר עד שיעשר, עיי"ש. אלא אפילו אם לא יזכה בהם אבל אם אך יזיזם, חייב על-זה מדין בור ברשות הרבים, כמבואר בב"ק דף י"ט ע"ב בתוספות ד"ה "קשרו", דכל תקלה שהניחה ברשות הרבים מחוייב משום בור אף-על-גב שלא זכה בה, עיי"ש. וכידוע שתקלת הנפש חמורה יותר מתקלת הגוף ולכן לא יזיזם ממקומם, אבל אם ירצה לטפל ולקבור הנסרים כדין איסורי-הנאה, בודאי מותר

שנית, הנה הב"ח בסימן שס"ד מביא בשם רבינו ירוחם: בנין שעל הקבר אסור לישב עליו דאין יושבין על ציון הקבר. אבל במקום שנוהגים בני משפחה לישב, נהגו בהן היתר מטעם שעל דעת-כן בונים אותו ולפיכך מותר, עכ"ל ועיי"ש. הרי שאם נהגו מותר שעל דעת-כן בנוהו, וכמו כן הכא, כיון שהמקום הוא קבר משפחה ונהגו במצבות קטנות, אפילו אם עשו מצבה גדולה מותר לשנותה בקטנה, שעל דעת כן עשוה שתתאים לנימוסי קבר-משפחה ואין בזה איסור של בזוי המת

שלישית, הלא מפורש בבא בתרא דף ה' וכן הלכה: המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו ומקום הספדו באין בני משפחתו וקוברין אותו בעל- כרחו של לוקח. והקשה הרמב"ן: מאי שנא דהיכא דלא בעי הספידא דלא