דברי יוסף נז

הב"ח שנוהגין איסור, ובפ"ת ס"ג מביא בשם הרדב"ז, דאנו נוהגין להחמיר שגם המצבה בכלל איסור הנאה. - והנה לפ"ז בודאי דאסור להזיז את המצבה אפילו ממקומה, כעין דמסכת שמחות פרק י"ג "המוצא נסרים בבית הקברות לא יזיזים ממקומם" וכתב הב"י הטעם קם משום איסור הנאה

והנה יש לחקור בכלל ענין העמדת מצבה, אם זהו יקרא דשכבי או יקרא דחיי. ובגמרא מו"ק דף ה' ע"א "רמז לציון קברות מן התורה מנין ? - ת"ל: וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון'. ופרש"י שם: מציינין את הקברות שעושין סימנים על הקברות בסיד כדאמר בב"ק דף ס"ט ע"א, של קברות בסיד דחוור כעצמות כדי שלא ילכו אוכלי תרומה לשם. ואמרינן בגמרא וטמא טמא יקרא, טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש". - א"כ כל ענין המצבה מדינא הוא אך למען החיים, למען דעת מקום קבר. ויעקב אבינו שהעמיד מצבה על קבר רחל אמנו, היה ג"כ למען ידעו הבנים כמבואר במדרש. כי אין עושין נפשות לצדיקים וכו', אך כל זה היה מטעם הנ"ל. והנה לפ"ז אף כי המצבה בעצם אסורה בהנאה מטעם הוקצה למת, אבל אינה שייכת דוקא למת זה, כי לא נעשתה לכבודו כי אם עבור החיים. ועיין בגליון מהרש"א שם שמביא בתוך דבריו, בס' תקל"ד כתב הרשב"א דלהעמיד המצבה למת אחר ודאי שרי. - מזה נראה דאיסור הנאה של המצבה לא שייך לענין של זה המת

גם אתמוך יתדותי, דהנה בברכות דף י"ט ע"ב בתוס' ד"ה "מדלגין היינו" ובשבת קנ"ב בתוס' ד"ה "עד שיסתום הגולל", הקשו על פרש"י שגולל היינו כיסוי ארון, מהא דעירובין דף ט"ו דאין עושין מבעלי חיים גולל ודופק, ואם כפרש"י וכי עושין כיסוי ארון מבע"ח? - ע"כ פירש ר"ת דגולל היינו מצבה וכן דרך בני-אדם ליתן בהמה על הקבר לסימן עד שיתנו עליו מצבה. ואם נאמר שהעמדת מצבה היא לכבוד המת, היתכן שנתינת בע"ח היא לכבוד? ? ואם משום סימן ניחא. ועוד שהעמידו הבהמה ע"מ להסירה משם, אף כי דין מצבה גמורה יש לה שמטמאה ג"כ משום גולל, נראה מזה שמותר להסיר. וקשה לחלק ששם העמידו לכתחילה ע"מ להסירה, דא"כ הלא גם בנידן דידן קנו הקבר ע"מ לציית לתקנות בית-החיים

ומה שאמרו בסנהדרין דף מ"ח ע"א: מותר המת ד' נתן אומר יעשנו דימוס על קברו או זילוף על מטתו, היינו דאין להם מה לעשות בהמעות - או אולי בנין על הקבר מציין יותר כבוד המת. אבל אם ישימו אבן קטנה