דברי יוסף נב

שבאמת ע"י הזימון כבר נקרא עליו שם המת לכולא-עלמא ולכן יש פלוגתא אם יאסר אף בהנאה

ועוד מצאתי ראיתי בשלטי-הגבורים פרק נגמר הדין, דבקבר משפחה וקבר של רבים נאסרים אף בקדושת ביה"ק משעה שהוקצו והתמנו לכך, גם טרם שנקבר בה שום אדם עיי"ש, הרי מבואר דבענין זה הזמנה מילתא היא. ואעפ"י שהפתחי תשובה בסימן שס"ח כתב שאם עדיין לא נקבר שם שום מת, ביחוד בעלמא לא נאסר המקום בקדושת ביה"ק, כמ"ש באו"ח סימן קנ"ג ס"ח בענין בית-הכנסת דאינו קדוש עד שיתפללו בו ועיי"ש. הנה מלבד זה שהפ"ת בעצמו מודה שמלשון הש"ג לא משמע כן, גם ראייתו מאו"ח לא מוכח כ"כ. דהמג"א הביא קושית הכ"מ על האי דינא דאו"ח סימן הנ"ל ס"ד: אם גבו מעות לבנות ביהכ"נ או ביהמ"ד או לקנות תיבה או מטפחת או ס"ת ורצו לשנותם מלצורך מה שגבו אותם, אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה - והלא קיי"ל דהזמנה לאו מלתא היא? - ותירץ ע"ז בקיצור. והיד-אפרים ביאר דבריו, דכמו בגבו מעות למת אע"ג דהוי רק הזמנה מ"מ אסור לשנות משום בזיון כיון דגבו לצורכו, ה"ג אם בני העיר נתנו אדעתא דביהכ"נ וגבו לצורכו, הוי בזיון כשמשנין ולכן אסור לשנות, מה שאין-כן ביחיד המנדב דליכא בזיון כיון שלא היה בתורת גביה, וכן אם קנו ממעות צבור שגבו כבר שלא לשם ביהכ"נ, ובהכי מיירי ההיא דסעיף ח' עיי"ש - הרי מבואר דברבים שגבו מפורש לשם איזו מצוה הנה גם קודם שנשתמש בזה למצותה אסור לשנות

עכ"פ זאת מבורר שהזימון מועיל שהמקום נקרא קבר-משפחה, וכיון שכן נראה לענ"ד שמותר לפנות בו את המת. ואין לחוש דלמא יארע אונס ולא יקברו אחרי-כן את בני-משפחתו במקום הזה, דהרי מפורש שמותר לפנות את המת להוליכו לארץ ישראל ולא פליג אם הקבר שלו סמוך לא"י או שהוא בסוף העולם ואין אנו חוששין פן יקרנו אסון בדרך ולא יהיה באפשרותו להביאו לא"י ונמצא שפינוהו ממקומו וטלטלוהו על לא דבר, אלא ודאי אונס לא שכיח ואין לנו למנוע את פנוי-המת רק אם אין שום תקוה שיגיע מזה להמת איזו טובה והנאה בהמשך הזמן, אבל אם נראה שהפנוי יגרום לו טובה בעתיד, אזי מותר הדבר ונכון לעשות כן

ואין להקשות, למה לן להקדים עתה הפנוי ולגרום לו כעת החרדה, כיון שיכולים לחכות עד שימות אחד מבני-משפחתו ויקבר במקום הזה ואח"כ