דברי יוסף נא

דאיתא בספרי פ' שופטים על הפסוק "לא תסיג גבול רעך", מנין למוכר קבר אבותיו שעובר בלא-תעשה - תלמוד לאמר "לא תסיג גבול רעך". יכול אפילו לא נקבר בו אדם מעולם - תלמוד לאמר "בנחלתך אשר תנחל", הא אם קבר בו אפילו נפל אחד ברשותו אינו עובר בל"ת, עכ"ל. ומדקא ס"ד שאפילו לא נקבר בו אדם מעולם גם-כן יעבור בל"ת על-כרחך שדין קבר-משפחה למקום הזה, דאם לא-כן למה לן למעט מלא-תעשה מדכתיב "בנחלתך אשר תנחל" והלא אינו עדיין קבר- משפחה כלל, אלא ודאי שזה המקום שנתיחד לקבר משפחה הרי הוא קבר-משפחה אפילו עוד לא נקבר בו אחד מבני המשפחה ומותר לפנות לשם את המת, ורק שאין במכירתו לא-תעשה

ואין להקשות, הלא בגמרא סנהדרין דף מ"ז ע"ב איתמר: האורג בגד למת, אביי אמר אסור ורבא אמר מותר, אביי אמר אסור הזמנה מלתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מלתא היא. וכיון דקיימא-לן כרבא דהזמנא לאו מלתא היא, אם-כן איך אפשר לאמר שהיחוד גרידא דהוי רק הזמנה יועיל שיהיה למקום הזה דין קבר-משפחה ? - דמה שנחלקו אביי ורבא אם הזמנה מלתא היא או לא, זהו רק לענין איסור הנאה ובזה קיי"ל כרבא דהזמנה אינה אוסרת דגמרינן מעבודה-זרה מה ע"ז בהזמנה לא מתסרא אף הכא בהזמנה לא מתסרא אבל ודאי הדבר שעל-כל-פנים מועיל הזימון שיהיה שמו של המת נקרא על זה. דהא בגמרא הקשה על רבא מהא דתניא: החוצב קבר לאביו והלך וקברו בקבר אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית, אלמא הזמנה מלתא היא? -- ומתרץ רבא דזהו משום כבוד אביו עיי"ש. ואם איתא דאין הזימון מועיל ליחד שם המת על הדבר המזמן, א"כ איזה כבוד-אב שייך בזה כיון שאינו מיוחד לאביו, כמפורש ביור"ד הלכות כבוד אם ואם סימן ר"מ סעיף ב', עיי"ש. וכמו שאמרו בתוספות דף מ"ז ע"ב ד"ה "איתיביה" וז"ל: "דאי במחובר לא מיתסר כלל בעלמא משום כבוד-אביו אין לאסור", כמו-כן גם לרבא דמ"ל שאפילו בקבר-בנין הזמנה לאו מילתא היא, אם הזימון לא מועיל ליחד השם, א"כ אף משום כבוד-אביו אין לאסור

ובזה מדויק דברי רש"י שם בד"ה "הזמנה" וז"ל: "שהזמינו לכך ונקרא שם המת עליו". דלכאורה שפת-יתר הוא מה שמסיים "ונקרא שם המת עליו" דהלא זאת מפורש בגמרא "האורג בגד למת". ואם חפץ רש"י לדבר מעט באריכות, היה לו לאמר: "וקרא שם המת עליו" ומה כוונתו באמרו "ונקרא", אלא דרש"י הדגיש טעם ספיקא דגמרא שיועיל הזימון לאסור בהנאה, מפני