דברי יוסף נ

וקשה הלא ר"ע בעצמו סבירא לו בב"ב דף קנ"ד טעמא דאיסור-ניוול ומדוע זה מתיר כאן לפנות ממהמורות לקבר, דהא אפילו אם נאמר שזה נקרא מקבר בזוי למכובד, הרי בכל זאת אין מפנין. ואם ר"ע שסבירא לו טעמא דניוול בכל זאת מתיר לפנות מבזוי למכובד, אם-כן מאיזה טעם סבירא להו לרבנן לאסור? - אלא על-כרחך עלינו לאמר כי מטעם איסור ניוול אין לאסור פנוי-קבר מבזוי למכובד, דכל עיקרו של איסור ניוול הוא רק בשעה שאנו מטפלים בו לא בשביל טובתו והנאתו - כהאי דחולין דף י"א: ודב"ב דף קנ"ד. - אבל אם הטפול והעסק שאנו מתעסקין בהמת הוא רק בשבילו, לכבודו ולטובתו אין בזה כל ניוול ובזיון, כי אדרבה כבודו אנו מבקשים. לכן סבירא לו לר"ע שמותר לפנות מקבר בזוי למכובד אף דס"ל טעמא דניוול, כיון דבזה אנחנו גורמים לו כבוד, וטעמא דחרדת-הדין לית לו לר"ע. וחכמים דאסרו סבירא להו דאף-על-פי שאין בזה ניוול אבל בכל-זאת הרי יש חרדת הדין ולכן אסור אפילו מבזוי למכובד, והלכה כחכמים

נמצא שממקום שבאו רבותינו לחלוק על טעמא של הכלבו, משם אבן- פינה ויסוד נכון לדברי הכלבו. ומה שמותר לפנות לקבר משפחה או לקבר בארץ-ישראל אף שגם בזה יהיה לו לכתחילה חרדת-הדין, הוא מפני שכך שיערו חז"ל שכדאי לו תחלה מעט החרדה מפני רבוי התענוג שיהיה לו אחר- כן כאשר ינוח אצל משפחתו או בא"י. דבאמת לענין מהלך הדין של מעלה אינו נוגע הפנוי כלל, דהלא מפורש ברמ"א סעיף ב': ומותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר מהר ולהוליכו למקום אשר צוה, וכתב ע"ז בט"ז סק"ד שנאמר "בשרו עליו יכאב" - כל זמן שבשרו עליו יכאב - אינו נוח מן הדין עכ"ל. הרי דבעצמות בלא בשר אין עליו דין ובכל-זאת הלא מפורש בירושלמי מועד-קטן ובמסכתא שמחות וביור"ד סימן הנ"ל שגם את העצמות אין מפנין, ועל-כרחך לא מפני שהפנוי יעורר עליו באמת איזה דין ומשפט-שמים, אלא רק שיגרום לו אימה וחרדת-הדין לפי שעה. ואם אחרי-כן תצמח לו מהחרדה איזו טובה והנאה הגונה, מה כל החרדה הזאת? (ונוראות נפלאתי על רבנו הנודע-ביהודא ז"ל שחידש בסימן פ"ט שעצמות בלא בשר מותר לפנות מפני שאז אין דין, הלא מפורש בכמה מקומות ההיפך מזה, שאפילו העצמות אסור לפנות. לכן דברי תורתו בזה צריך לי עיון גדול)

ובנידון דידן נראה לדעתי שגם טרם שנקבר אדם בקבר המשפחה יש להמקום הזה שם ודין של קבר משפחה. ויש לי להביא ראיה לזה, מהא