דברי יוסף מט

כשר השייך לחברת-מניות בתנאים ידועים. אז אין לפקפק בהיתר זה, כנ"ל. סימן י"א בדין אם מותר לפנות את המת מקברו לקבר-משפחה, טרם שנקבר שם אחד מבני המשפחה *) שלמא נפישא וחיי אריכא לכבוד ידיד נפשי עוז אהוב לבבי רב חביבי, הרב הגדול מעוז ומגדל גן-רוה בתורה ויראה מהשרידים אשר ה' קורא, אוצר כל כלי חמדה כליל תפארת, כש"ת מוה"ר מאיר פריימאן שליט"א, בעהמ"ס תורת מאיר ויד מאיר בעי"ת ניו-יארק. אחד"ש וש"ת באה"ר

! בדבר שאלתו אם מותר לפנות את המת ממקומו ולקברו במקום המיוחד לקבר משפחה טרם שנקבר שם אחד מאנשי המשפחה, - הנה מבואר ביור"ד סימן שס"ג: אין מפנין המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מקבר בזוי לקבר בזוי ולא מבזוי למכובד ואין צ"ל ממכובד לבזוי, ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר, שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו. וכתב הכלבו הטעם שהבלבול קשה למתים שמתיראים מיום הדין. ורבותינו גדולי האחרונים (ה"ה חות יאיר, חכם-צבי, נודע-ביהודא וכנסת יחזקאל) הרהרו בטעמא דהכלבו מגמרא בבא בתרא דף קנ"ד ע"א "מעשה בבני-ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני-משפחתו וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה, ובאו ושאלו את רבי עקיבא מהו לבודקו? - אמר להם: אי אתם רשאים לנוולו" ואם-כן למה לו להכלבו לחדש טעמא דחרדת-הדין שהוא אך מדרבנן, תיפוק לו משום איסור ניוול שהוא מדאורייתא, כדמוכח בגמרא חולין דף י"א ע"ב, עיי"ש. והרבה פלפלו בזה רבותינו בספריהם הקדושים

ולדעתי מוכרח טעם הכלבו. דאיתא במסכת שמחות פרק י"ג "המוצא עצמות במהמורות הרי זה נותנן בקבר דברי ר"ע, וחכ"א לא יזיזם ממקומן".