דברי יוסף ד

סימן ב' בדין גניזת ספרים שבלו ב"ה. יום ה' לס' "כי טוב הוא" תרצ"ב

שלמא נפישא וחיי אריכא להוד כבוד ידי"נ אוהב דבוק מאח, הגאון כש"ת ר' ישראל הלוי ראזענבערג שליט"א, שלום: בהיותינו יחד בשבוע זה בלשכת אגוה"ר עלתה על שולחן מלכים- - מאן מלכי רבנן - השאלה, אם ספרים שבלו צריכים להקבר בכלי-חרס כדין ספר-תורה, או שמותר לקוברם כמו שהם. והנה בודאי זוכר מעכ"ג, שאני הבעתי את דעתי להקל. אך היות ואחד מחברינו פסק להחמיר, עיינתי בהלכה זו בשובי לביתי וגם נוכחתי שצדקתי במשפטי

איתא בגמרא מגילה דף כ"ו ע"ב: "אמר רבא ספר-תורה שבלה גונזין אותו כו', א"ר אחא ב"י ובכלי חרס'. והנה כל הראשונים הביאו דין זה, וכן נפסק להלכה באו"ח סימן קנ"ד סעיף ה'. וכתב על זה המג"א בס"ק ט': .והוא הדין ספרים ואסור לשורפן". והבין הפמ"ג באשל אברהם, כי כוונת המג"א שגם שאר ספרים דינם כספר תורה להקבר בכלי-חרס, ותמה ואמר: שלא ראה מימיו נוהגין כן. ומסיים שאפשר שכוונת המג"א היא בספרים של נביאים וכתובים כשהם כתובים בעור ובגלילה ובדיו, ועיי"ש. עכ"פ הנה לפנינו עמוד ההוראה בעל הפמ"ג שפוסק, שספרים אינם צריכים כלי- חרס, ורק בנ"ך הכתובים כס"ת אפשר שדינם כס"ת

ולי נראה, שגם המג"א בעצמו אינו מדמה דין ספרים לדין ס"ת במה שנוגע לכלי חרס, כי דין כלי-חרס נאמר בפירוש בגמרא ובפוסקים רק לגבי ס"ת, אלא כוונת המג"א בזה שכתב "והוא הדין ספרים ואסור לשורפן" - שגם ספרים אסור להשליך וטוענים גניזה ואסור לשורפן, ולכן ציין את זה אצל .ס"ת שבלה ולא אצל "כלי-חרס". וכן הבין גם הבאר-היטב את דברי המג"א. אבל עכ"פ ברור דבר זה מפי הפמ"ג שספרים נגנזים ונקברים בלי כלי- חרס

והנה ה"שדי-חמד" מערכת הגימל סימן ע"ג הביא מספר כנסת- יחזקאל, אם רבים הם הספרים ואי אפשר לקוברם, מותר לשרוף אותם בכלי- חרס ולקוברם. והרב "זרע-אמת" מתמה על הכנ"י, איך הורה לשרוף הספרים, והוסיף: שמה שמצריך הכנ"י כלי-חרס הדגיש הסאה להחמיר, דדין זה לא