דברי יוסף מג

ורמשים", ופרש"י דכל מה שאכלו אינו נהנה להם משעה שנודע להם, עיי"ש. הרי שדבר מאוס אפילו אם לא ידע בשעת אכילה שהדבר מאוס, הנה בשעה שנודע לו אחרי-כן, נפשו קצה מזה למפרע, ואיך מותר להכשיל בזה

?- בכן סוף דבר, כי להשקיע הכבדים בדם הוא ענין של איסור ושיקוץ ביחד, ואסור לעשות כן גם מצד גזל ואונאה, ולא רק שאין לנו להזדקק להתיר הזלזול באיסור דם, אלא אדרבה, חובתנו היא להזהיר ולמחות נגד העושים כן, ושלום על ישראל. יוסף קאנוויץ נשיא אגודת הרבנים. סימן י' בדין חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר ב"ה. ט"ו שבט, ר"ה לאילנות, תרצ"ד

היות ובמדינה זו ישנם בתי-חרושת לנקניקים ובשר-מעושן כשר אשר לבעליהם ישנם גם בתי-חרושת לנקניקים ובשר-מעושן טרפה, וע"י זה קרו הרבה מקרים לא טהורים של זיוף ורמאות וטרפה בכשר נתחלף להם... ע"כ תקנה אגודת-הרבנים של ארצות-הברית וקנדה לאסור כל בתי-חרושת הכשרים אשר לבעליהם ישנם גם בתי-חרושת של טרפה

והנה בזמן האחרון נמצאו מערערים הטוענים ואומרים, שתקנה זו כחה יפה רק לבתי-חרושת השייכים לבעלים מיוחדים, כי בהם יש באמת לחוש לרמאות וזיופים מצד הבעלים. אך לא כן הדבר בבתי-חרושת של חברות-מניות אשר אין להם בעלים מיוחדים אלא המסחר - הקניה וגם המכירה-- תנהל מתנהל ע"י פקידים במשכורת ידועה והרווחים מתחלקים בין כל בעלי המניות שהם כמו שותפין, כי מכיון שהפקידים מקבלים שכר עבודתם ואינם בעלי המסחר, שוב אין לחשוד אותם ברמאות וזיוף. וכדי לברר עד כמה מהצדק יש בטענת המעררים, החליטה הועידה השנתית של אגודת- הרבנים, שועד-הפועל שלה יעיין וידון בחוק התקנה עד כמה גבולה ותחומה