דברי יוסף מב

כי ליפותו ולעשותו נאה מותר, אבל לעשות הישנים שיראו כחדשים אסור, כי באופן הראשון הלוקח מרוצה ובאופן השני אונאה היא. ממילא כל מה שכתב בזה הגר"מ פיינשטיין, אינו מחליש ואינו מגרע כח הוראתו של ידידי הגר"י בוימעל, ובודאי יש בענין הכבדים אונאה גמורה, במה שמשימים עליהם דם, שזה מגדר עתיקי המוזכר לעיל, לגנוב את העין שיתראו הישנים כחדשים, ועוד יותר מקפידים הקונים על אונאה במידי דמיכל

והנה הגאון בעל הכו"פ ביור"ד סימן פ"א מחלק במי-רגלים של אדם בין יודע לאינו יודע, כי באינו יודע שזה מי-רגלים מותר, עיי"ש. והנה מדברי הש"ך שם נראה שלא כדברי הכו"פ עיי"ש. ואפילו להכו"פ הוא רק במי-רגלים, כי מפורש בלבוש סימן קט"ז שמי-רגלים של אדם אינו מאוס כל-כך, עיי"ש

ויש להביא ראיה נגד הכו"פ ז"ל, והוא ממה שאמרו בבכורות דף מ"ד ע"ב "הני מדורי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם". והנה רש"י פירש, מהדרי לעין עיטם, שבו כהן גדול טובל ביוהכ"פ, עי"ש. ולפי פרש"י, הרי זה כעין שאמרו, והלא מי-רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים מפני הכבוד (כריתות דף ו'), אבל רבינו גרשום ז"ל פירש, מדרונות של בבל אם משתין עליהן מהדרי המי-רגלים לעין עיטם לנהר שמושך לארץ ישראל ויהיו שותין ממנו, לפיכך לא ישתין, עיי"ש. והנה המי-רגלים של בבל שלא בפניו הוא להשותה מי-הנהר בארץ ישראל, ומדוע אסור לבני-בבל להשתין במדרונותם ? לדתם אלא ודאי כיון שהמי-רגלים דבר מאוס הוא, אסור לבני-בבל להכשיל בזה את בני ארץ-ישראל אפילו שלא בפניהם, וזהו שלא כדעת הכו"פ ז"ל. ואפשר שמכאן אין ראיה, מפני שאם בני-בבל יתנהגו תמיד להשתין במדרונות שלהם, הנה סוף כל סוף יודע זאת לבני ארץ-ישראל, ואז יהיה המאוס כמו בפניהם ולכן אסור, אבל במי-רגלים שלא יודע להשותה מותר, כדברי הכו"פ

אבל על-כל-פנים יש לנו מזה ראיה, שגבי הכבדים אסור אפילו לדעת הכו"פ, מפני שמעשה הכבדים היו כמעשה דבבל, שהדבר בודאי יתפרסם לכל ישראל שהכבדים נטבלים בדם והרי זה כמו בפניהם, ואם מי- רגלים שהוא מיאוס קל אסור, מיאוס דם החמור לא-כל-שכן

ועוד ראיה, ממה שאמר ר' שמעון בן אלעזר בבכורות דף ל"ז "דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן את הדמים, ואלו הן: נבילות וטריפות, שקצים